תיק אישי: אמילי עמרוסי

קצת עלי:

שם: אמילי עמרוסי

גיל: 35

עיסוק: עיתונאית

מקום מגורים: טלמון

מצב משפחתי: נשואה פלוס 4 ברוך ה'.

עוד באתר הנשים משלך

• בלי שבלנות בית הילדים בקיבוץ מירב
• איך נמנעים מגירושין מכוערים
• שומרות בבטן: הדיכאון בהריון לא זוכה להכרה

(צילום: אמילי עמרוסי)

קצת על התיק שלי:

סוג התיק: פעם היו לי הרבה תיקים. מאז שיש לי ילדה בת שלוש שבטוחה שהיא "אמא", חלקם עברו אליה.

התיקים השימושיים שלי כיום הם תיק אדום שקניתי מבלהה חרל"פ מבית אל ("נשי לי"); תיק כתום מ"פסיפס" בקניון מודיעין; תיק עור חום מניו-יורק; ותיק בד שחור שקניתי ב-29 ₪ בחנות אקססוריז והוא הנוח ביותר.

(צילום: אמילי עמרוסי)

תמיד בתיק: עטים.

אף פעם לא תמצאו אצלי: גומים ונחשים, למרות שזה מה שהילדים מחפשים.

(צילום: אמילי עמרוסי)

הפריט הכי:

כיפי: ארנק, אלא מה. הארנק שלי מחביא את כל מה שטוב בחיים: כרטיסי מועדון של רשתות אופנה, זיכויים, צ'קים, תמונות של הילדים, וכרטיס פלסטיק שחור שיכול לחולל פלאים במצב הרוח.

שימושי: סלולרי (הכי שימושי בסלולרי? יומן, סמסים, ווטסאפ, מצלמה, מייל, פייס, שיחות, ווייז, פנגו, איזי, פתקים, מחשבון, רדיו, מזג אוויר).

שימושי 2: מחברת ספירלה.

(צילום: אמילי עמרוסי)

מיותר: אוזניות. הן תמיד שם, מסתבכות עם הסליל של מחברת הספירלה, ולצערי לא זוכות לשימוש.

מיותר 2: כרטיסי ביקור שאנשים דוחפים לי ליד והם נדחפים לתיק, נדבקים למסטיק משומש, ועושים קולות של אסירים ביטחוניים.

מביך: קליפות של קלמנטינה.

מביך 2: מוצץ.

אישי: טישו, המפתחות של הדואר.

חשוב: ליפגלוס.

הכרחי: אודם.

פריט עם סיפור: יש לי מספר נמוך במשקפיים, כך שאני משתמשת בהן רק לצפייה בטלוויזיה או לנהיגה. לנהיגה יש לי משקפי שמש עם מספר - מה שמשאיר את המשקפיים לרוב בבית.
אני מוזמנת לא אחת לתוכניות טלוויזיה. באחת מהן, 'המקור' בערוץ 10, אני מכינה פינת דעה מראש ומקליטה אותה כאשר אני קוראת מתוך 'טלפרומפטר', מכשיר המקרין את שורות הטקסט בקצב הקריאה ונמצא מעל מצלמת הטלוויזיה.
אוקיי, כדי לקרוא מטלפרומפטר אני זקוקה למשקפיים. ובאחת הפעמים שבהן הגעתי ל'המקור', השארתי אותן בבית. לא יכולתי לקרוא מהמכשיר כי האותיות התערבלו והתערפלו ולא זכרתי את הדברים בעל-פה.
מה עושים?

(צילום: אמילי עמרוסי)

אולפני ערוץ 10 נמצאים בבית הוורד בגבעתיים. בתחתית הבניין יש סניף של אחת מרשתות הפארם. רצתי למטה, ורכשתי במהירות עדשות חד פעמיות. הייתי יפה וקראתי היטב.

החיסרון: לא זכרתי מה המספר שלי, ורכשתי מספר גבוה מדי. הרגשתי שהעולם זז ומסתחרר.
החיסרון 2: מכיוון שאין לי שום ניסיון עם עדשות מגע, נתתי למוכרנית בפארם להצמיד אותן לעיניי. ההקלטה הסתיימה, ואני לא ידעתי איך להוציא אותן מהעיניים.
הביקור בערוץ 10 היה בבוקר. היום שנפרש לפניי היה עמוס וגדוש בפגישות ואירועים. וכל אותו היום הסתובבתי בעיניים אדומות, ראש מסוחרר ואצבעות מותשות: לא הצלחתי לתלוש את העדשות מהאישונים שלי. העיניים התייבשו, ראיתי כפול. בערך בחצות נתתי מכת מחץ לאישונים והעדשות השתחררו. מאז אני משתדלת שיהיה לי זוג משקפיים בתיק, על כל צרה.

לכתבות נוספות באתר 'משלך'