'הלכה' היא מלשון הליכה. הבנתי זאת מאז שאני מהלכת בהר הבית ומגלה את פניה השונות של ההלכה הנשית שלנו. ישנם רבנים המתנגדים לעליית נשים, גם כאלו שעולים להר הבית - רבים מהם לא מעוניינים בטבילת רווקות, שמא הן תהיינה מותרות לאיש ותרבה הפריצות. אך קרב יום בו כולנו נטבול השכם והערב כשיבנה המקדש. גם רווקות. אין מקום ראוי יותר לתפילה על זיווגך, ביתך, חייך, מהר הבית. המקום הקדוש הזה, תל פיות, תל שכל הפיות פונים אליו. מה יותר נכון מלעודד רווקות לטבול ולהתפלל על גורלן בהר הבית?
גם המורכבות ההלכתית מעודדות דווקא להעלות רווקות. כדי להבין מדוע עלינו להבין תחילה את הפן הפיזי של הלכות נשים, נשואות ורווקות, בהר הבית.
מדוע רבנים לא רוצים שתעלי?
הר הבית, בניגוד לכותל המערבי או בית הכנסת, הוא מקום קדוש. קדוש באמת. במקום הכי קרוב למקור החיים, לקב"ה, אסור לאדם לעלות כשהוא טמא מהפרשות היוצאות מהגוף. לנשים יש שלוש סוגי הפרשות. הפרשה דמית כשהיא במחזור חודשי (נידה), דימום חריג (זיבה) ופולטת שכבת זרע, לאחר ששמשה עם בעלה ("פולטת"). כשגבר רוצה לעלות להר הבית לאחר שהתייחד עם אשתו בלילה, הוא קם בבוקר, הולך למקווה (מקוואות גברים פתוחים בבוקר), ועולה להר. בפסיקה הוחלט שרוב הגברים אינם זבים, ופטרו אותם מראש מהנושא הזה. אך לנשים, ההיטהרות לשם עלייה מורכבת יותר.
לפני כשלוש שנים התקבלה החלטה אצל נשים קרובות למקדש לעלות להר הבית. במסע שעשינו בנושא ה'פולטת' (שהפכה לדמות קוריוזית בעינינו) נפקחו עינינו. בהתחלה פסקו לנו להורות לאישה הפולטת ש"ז לספור 72 שעות ורק אז לטבול. אני בעצמי השתתפתי בהתלהבות בפרסום דף הלכות בנושא, ואף ציטטתי את שלושת ימי ההגבלה שלפני מתן תורה בהר סיני. בהמשך התברר לנו שה' הורה למשה רבנו להמתין רק יומיים והוא הוסיף עוד יום מדעתו.
חשוב להבין שהחשבון של עונה כ-24 שעות, כלומר שלוש עונות כ-72 שעות, יוצר בעיה בזוגיות. אם זוג קיים מצוות עונה בליל שבת, האישה תמתין שבעים ושתיים שעות עד שני בלילה, או אז היא תטבול, ותעלה להר בשלישי בבוקר. מצדנו הוספנו עליות בחצי השני של השבוע כדי לא לבטל מצוות עונה בליל שבת, אבל גם כך - עד שהיא חוזרת היא לא משמשת עם בעלה. לזוגות רבים זוהי תקופת הרחקה ממושכת.
עכשיו הבנו למה ישנם רבנים, גם מבין אלה שעולים להר הבית, המתנגדים לעליית נשים. הם חוששים להפרה בשלום-בית (ממילא זוגות אסורים לפחות 12 יום בחודש), ביטול מצוות עונה, ולכך שזהו חשבון שאישה תסתבך בו.
להעלות דווקא רווקות
במסע שעשינו התברר לנו שיש פסיקה אחרת לגבי ה'פולטת' - לפי הרמב"ם. הרמב"ם שהיה רופא, פסק שפולטת ש"ז היא אמנם שלוש עונות, אך כל עונה היא רק 12 שעות, ואז יוצא שאשה אחרי תשמיש ממתינה לטבילה רק 36 שעות, כלומר יום וחצי. אורו עינינו. זוהי פסיקה ששמענו מתלמיד חכם ממוצא תימני, רמב"מיסט, אבל שמתנגד לעליה להר הבית.
ערכנו בירור עם גינקולוג ואכן, הוא אישר את דעת הרמב"ם. יום וחצי לאחר תשמיש, הזרע מסריח ויוצא מגדר 'זרע'. מה שנשאר בגוף האישה הוא כבר חלק ממנה. התברר לנו גם שחלק מן הפוסקים כתבו שמספיק שלאחר תשמיש אישה תשטוף עצמה במים חמים באותו מקום ותקנח היטב. אלא שיש פוסקים אחרים הסוברים שבימינו אין נשים בקיאות בכך (הללו התגוררו בפולין, ארץ בה עדין אין מים זורמים ומתרחצים רק פעם בשבוע).
סיפור ה'פולטת' מאתגר להעלות דווקא רווקות, אלא שרבנים רבים לא מעוניינים בטבילת רווקות, שמא הן תהיינה מותרות לאיש ותרבה הפריצות. בחדרי חדרים ובשקט ישנן בנות רווקות שטובלות במקווה לשם אישות, ויש רבנים שמתירים להן. פסיקת בג"צ אוסרת היום על בלנית לתחקר טובלת לגבי מצבה המשפחתי או מטרת טבילתה. בשטח עדיין מתחקרים.
בינתיים עולות אתנו כלות ביום החתונה, לאחר שטבלו לנישואין והן לא בגדר 'פולטת'. אנו מעודדות לעלייה גם "מסולקות מדמים" - ילדות קטנות לפני מחזור, נשים בהריון, מניקות ומבוגרות. להן האופציות פתוחות יותר.
קרב היום בו יבנה המקדש וכולנו - גם רווקות - נטבול השכם והערב. אך מוסרות הגלות עדיין כובלים אותנו לדפוסי הלכה שונים מאוד מכוונת הבורא בתורה שקבלנו בהר סיני. דרכי ציון אבלות מבלי מועד, והחורבן הותיר בנו צלקות בנושא שמירת טהרת המשפחה.
לכתבות נוספות באתר לנשים הדתיות - "משלך"