בתחילת האשפוז חשבתי שעד השבת אני אצא. הימים עוברים, הכאבים מתחזקים, הבטן גדלה והנה סוגרים פה כבר שבת שניה. בחדר 5 שבמחלקת נשים נאספים סיפורי דרמה אנושיים מעולמן של נשים מכל הסוגים והגילאים. חיילת שבאה לעשות הפלה ובכתה כל הלילה כי היא לא בטוחה שהיא רוצה , אישה חרדית צעירה שסובלת מדימומים בתחילת היריון ובעלה לא עוזב אותה לרגע ועוטף אותה בחמימות מרגיעה. לידי אישה מבוגרת שבניגוד לאחרות שמתחלפות כל כמה ימים, נשארת וזוכה כל יום לביקור של פמליית הרופאים הבכירים.
באחד הבקרים כשאסף היה חייב ללכת לעבודה כי נגמרה להם הסבלנות להיעדרויות שלו, ישבתי לי עצובה וחלשה על הכורסא . ג'נט, זהו שמה של האישה המבוגרת, הציעה לי פיסטוקים מהשקית שבעלה הביא לה כל בוקר באותה השעה בדיוק. ''תאכלי , זה עושה טוב בלב וגם מחזק את הרחם'' בעדינות שאלתי אותה למה היא פה וכמעט נפלתי מהכורסא כששמעתי את התשובה. ג'נט ובעלה עלו ארצה מפרס כדי להגשים חלום - להביא לעולם ילד. והנה הם כאן, היא מתקרבת לגיל 60 והוא נראה זקן ממש וכן, בחסדי ה' הם הצליחו בטיפול ועכשיו היא בהיריון יקר ונדיר. ג'נט מאושפזת ונראה שכל הרופאים הבכירים של גניקולוגיה ופוריות מלווים את הפלא הזה, חלקם לשם השליחות וחלקם בוודאי בשביל הכותרת בעיתון . שמחתי שמחה גדולה והקלה על כל יום שעובר וההריון שלה מחזיק. הסתכלתי על האישה המקסימה הזו עם העברית של עולה והחלום הכי בסיסי בעולם והתמלאתי בטחון וכוחות .
במקביל, המשכתי להתמלא בנוזלים ויום אחד ללא שום הרדמה פשוט שאבו לי אותם עם מחט וצינור. קיוויתי שקוצר נשימה יעבור אבל הוא לא. רופא אחד אמר שהשיא כבר אחרינו והכל משתפר , רופא של יום אחרי אמר שאין שם שיפור ובניגוד לקודמו הורה להפסיק את הנוזלים לוריד. העיקר, הגדשתי לעצמי שוב ושוב שיש היריון ויש דופק ושאסף לידי.
הימים , ימי ''מיש מיש מיש נכנס אדר'' וכבר השלמתי עם החדר ועם המיטה ועם המקלחת הציבורית ואפילו התחברתי עם השניצל. פרופסור ממחלקה אחרת שראה אותי כי עבר במסדרון במקרה, שאל אותי אם הורידים שלי בצואר תמיד היו נפוחים ואחרי שעניתי לו שלא, שלח אותנו לצילום סי טי. אסף החזיר אותי לחדר בכסא גלגלים כי לא יכולתי לעשות יותר מכמה צעדים. הג'ינג'ית שליד החלון שאלה אותנו כוותיקים איפה הבית כנסת, ג'נט שתתה כוס תה עם בעלה וצעירה ערביה לא הפסיקה להקיא. לחדר נכנס רופא צעיר עם תלתלים , נעמד מולנו ואמר את הבשורות הקשות בקול רגוע ומנחם. הצילום הראה שיש חסימה של הוריד הנבוב העליון, כתוצאה מהגירוי ההורמונלי נוצר קריש אימתני שחוסם את הוריד ואת זרימת הדם מהלב למח ולכן כל הורידים הקטנים עובדים קשה ולכן את עולה לטיפול נמרץ , עכשיו.