ארון הברית: אני, בעלי והנטיות שלו

הכתבה באדיבות אתר הנשים 'משלך'

הסיפור של יובל (שם בדוי) בת 34 מהצפון, מתחיל כמו סיפורה של כל בחורה דתיה: חניכת בני עקיבא, תלמידת אולפנה נחשבת, שירות לאומי, לימודי הוראה וחתונה בגיל 23 עם עידו (שם בדוי), אהוב הנעורים שלה, "החתונה הכי בטוחה שיכולה להיות", היא נזכרת בצער.

"במקרה שלי, זה לא היה שידוך. הכרתי אותו מכיתה ז'. הוא למד ליד הבית שלי וכמעט כל יום ביקר אצלי בבית. אמא שלי הייתה בברית שלו. האימהות שלנו היו חברות. היינו ממש כמו אחים. הכל היה נראה בטוח.. בדרך יצאתי עם כל מיני בחורים אבל אמרתי "זה לא זה…" לאף אחד לא היתה את הרגישות שלו, את העדינות שלו. אז אמרתי 'אני כל הזמן משווה אליו, סימן שאני רוצה אותו אז כדאי לחזור למקור'". ובאמת, במקום להשוות לאחרים היא חזרה למקור, בגיל 21 הם נפגשו שוב והחליטו ללכת על כל הקופה והחופה.

"אמרנו שאנחנו מכירים אחד את השנייה לגמרי, אז איך נדע שזה זה? הוא שאל את הרב שלו שהציע לצאת לטיול לשלושה ימים. יצאנו לטיול בגולן ומתחת לעץ תכננו את הבית שלנו, את מספר הילדים ואיך יקראו להם".

מה היה בטיול?

"כל האמירות וההתנהגויות שלו הראו שהוא נמשך והוא רוצה לגעת. אחרי הנישואים זה התהפך ל-180 מעלות. אחרי החתונה הוא אמר שמגעיל אותו לגעת בי", יובל משחזרת, "זו היתה ממש פעולת מאזניים- כשהוא רצה אני לא רציתי, וכשאני רציתי הוא לא רצה".

מה היה ההסבר שלו?

"היו שלושה חודשים שדברים לא זרמו. אני חוזרת מהמקווה והבית ריק. היו תירוצים אין סוף, אבל באיזשהו שלב התירוצים כבר לא מספיקים. אז שאלתי אותו מה נסגר, והוא אמר שיש לי איזה מבחן גדול שאני צריכה להתרכז אליו, ואחרי שאני אסיים את המבחן הוא יספר לי". יובל סיימה עם המבחן בהצלחה, אבל שום דבר לא הכין אותה לקראת המבחן האמיתי של חייה - הגילוי כי בעלה האהוב אוהב גברים. "אחרי המבחן, ישבנו על המיטה בחדר והוא אמר לי שהוא נמשך לגברים אבל הוא מאוד אוהב אותי ומוכן לעשות הכל".

איך הרגשת?

"אני לא זוכרת הרבה דברים, המוח כנראה עשה הדחקה. הייתי בזעם עצום אבל לא הוצאתי אותו. כשהוא אמר לי שהוא הומו הייתי בהלם, בשוק. נגעלתי. לא יכולתי לישון לידו. התעוררתי בלילה, הקאתי את נשמתי והתחלחלתי. הקאה הייתה הדרך של הגוף להגיב לדברים. ידעתי שבכל רגע נתון אני יכולה לקום וללכת, אבל השאלה אם יש סיכוי למשהו אחר. הבנתי שאני לא יכולה לקבל החלטה כשאני בסערת נפש. להתגרש תמיד אפשר, לשמור על הנישואים זה יותר קשה.

"כשנרגעו הרוחות הוא אמר שהוא מאוד אוהב אותי ושהוא מוכן לעשות הכל כי הוא רוצה להישאר ולהיות איתי. הוא סיפר שמאז שהוא איתי הוא לא נמצא עם גברים אבל הוא לא יכול להימנע מלהסתכל על גברים שמושכים אותו. האמון מאוד נפגע, כי לכי תדעי מה עוד הוא לא מספר לי, ומה עוד הוא מסתיר… הייתי בשוק מאוד גדול ולא היה לי מושג מה אני עושה עם זה".

לכתבות נוספות באתר 'משלך':

- מה יש לך בתיק? ספיישל פוליטיקאיות: עליזה לביא

- שמונה בעקבות אחת

- שאלה לי: האם להתערב בריבים בין ילדים?

אין עם מי לדבר

"כלפי חוץ, שיחקנו מעולה את הזוג הכי מושלם! אחרי בית הכנסת תמיד נתנו נשיקה וחיבוק, הכל היה נראה פסטורלי ואידיאלי" יובל נזכרת" אף אחד לא ידע כמעט לכל אורך שנת הנישואים שלי מה שעובר עליי. חוץ מחברה אחת טובה. לא סיפרתי לאף אחד כי לא רציתי ללכלך על בעלי, וגם לא רציתי שהם ישפיעו על ההחלטה שלי".

"אחרי שהתגרשתי החברות שלי אמרו שאת הבעל שלי כולן הכי אהבו. מאז ומתמיד הוא היה בחברת בנות, כל הבנות אוהבות אותו, הוא כל הזמן איתן. זו החברה שהוא מרגיש איתה הכי בנוח. הוא לא שיחק כדורסל וכדורגל. הוא פשוט הידיד הכי טוב של כולן".

עידו היה אהוב על הבריות ובעיקר על הבנות, אבל אחרי שיצא מהארון, הוא הפסיק להיות מתלמידיו של אהרון - "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (פרקי אבות א', יב'). הוא כנראה גם שכח שדרך ארץ קדמה לתורה.

איך החיים מתנהלים אחרי שהוא יצא מהארון ואת יודעת הכל?

יובל מתפתלת ולא ממהרת לענות "זה עושה לי רע להתעסק בפרטים מאז. בגדול - הגעתי לבית ריק. כשאני הייתי בעבודה הוא היה בלימודים. שני סטודנטים שגרו ביחד. שותפים באותו בית. למרות שאני הייתי המפרנסת היחידה והוא רק ביזבז".

למרות הקושי הרב, יובל מתרצה לענות על השאלה כדי להציל בנות אחרות שנמצאות במצב שלה, שיבינו לאן הן נכנסות, אך מסייגת את דבריה "ההסתייגות שלי בעניין היא שאני לא יודעת אם זה קשור לזה שהוא הומו או לבנאדם שהוא. לא נראה לי שכל הומו היה מתנהג בצורה כזאת. יש הומואים שהיו אומרים את האמת לפני החתונה- אני מאוד רוצה, אני כזה… תחליטי. היו כאלה שהיו מגלים אחרי החתונה מתנצלים אחר-כך ואומרים אני לא התכוונתי לפגוע בך, מקווה שתסלחי לי, היה נותן פיצוי והולך. זו הייתה בחירה שלו כבנאדם להתנהג אלי בצורה גועלית".

"לכאורה, להתחתן עם הומו- זה יכול להיות מושלם. הוא גבר מצד אחד, ומצד שני הוא רגיש, עדין, מתלבש יפה, מטופח. הוא יודע לשים לב לבגד חדש שקניתי. הוא קנה לי בגדים. עיצב את הבית. הכל יפה פנימי וחיצוני".

אך למעשה, החיים לצד עידו היו רחוקים מ"מושלם". יובל מספרת בצער על מסכת של השפלות מילוליות מצידו כלפיה. 'את מגעילה אותי, אני לא סובל אותך ומגעיל אותי לגעת בך', היו מנת חלקה לצד קללות עסיסיות וחוסר התעניינות בה - נפשית ופיזית כאחד.

מה ההבדל בינך לבין אישה מוכה?

"אצל אישה מוכה רואים את התוצאות מבחוץ, את החבורות על הפנים. אצלי זה משהו פנימי, אינטימי - תרתי משמע.

"אולי שנה הייתי אישה מוכה. תודה לאל שאחרי שנה חתכתי. הפגיעה שלו בי הייתה בחוסר עשייה- בזה שהוא לא התייחס אלי, שהוא לא נגע בי, שהוא לא נמצא בבית… אם הוא היה מכה אותי אולי ישר הייתי קמה והולכת. הוא לא עשה משהו מובהק שיכולתי להגיד אני הולכת. יותר קשה להתנגד לחוסר. גם היו תירוצים מאוד רציונאלים- הוא בעבודה, הוא בלימודים, כואב לו הראש… כל מיני תירוצים של נשים. עד שנשבר לי".

חשבתם ללכת לטיפול?

"הלכנו לדמות מקצועית פעם אחת, אבל הוא לא רצה להמשיך. הוא אמר לי - 'לך קשה, את סובלת אז תלכי לטיפול. לי לא רע'. אמרתי לו - 'יופי שאתה לא סובל, אבל אם אני סובלת זה גם קשור אליך'".

איך המשפחה שלך הגיבה?

"אמא שלי עם הניסיון שלה בתחום עלתה על זה שהוא הומו כבר לבד. היא שאלה אותי שאלות וביקשה ממני לענות רק בכן ולא. על כל השאלות עניתי כן. אינטואיציה של אמא".

דמי שתיקה

למרות שעידו לא תיפקד כמו בעל ולא היה בו שום רצון להחזיק באישה, הוא סירב לתת ליובל גט אלא אם היא תסכים לתנאים שלו.

"הוא רצה כסף", היא נזכרת בכעס "בנאדם מוסרי היה אומר לי - אני מתנצל, סליחה טעות. היה נותן איזה פיצוי, אפילו פרח, מינימום מבקש סליחה ובורח מתחת לבלטות. עידו בשיא חוצפתו דרש כסף. הוא אמר לי- תשכחי מכתובה, ממזונות, ובנוסף תשלמי לי כסף.

הוא לא היה צריך את הרבנות עוד פעם, אני כן. לכן הוא יכול היה לסחוט אותי".

מלכתחילה הוא בחר לכלוא אותך וגם קבע את התנאים לשחרר אותך.

"נכון, אני אסירה של מישהו ותלויה בחסדיו, אם יש לו כאלה".

עידו דרש מיובל 20,000 שקל, כדי שהיא תקבל גט. בהתייעצות עם עו"ד יובל הבינה שזה משתלם כדי להשאיר את הסיפור הזה מאחוריה.

כיום, שתיים-עשרה שנה אחרי, בדירתה המרווחת בצפון, יובל מגשימה את האימרה "דירה נאה ואישה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". הכלים הנאים, אגב, הם הדבר היחיד שעידו היה מוכן לתת לה אחרי החתונה. "היו לנו מלא מתנות מהחתונה, שהיו עדיין באריזות שלהן, אבל הוא לא הסכים לתת לי כלום. חשבתי - 'לא מספיק שאתה לוקח כסף אתה לוקח גם את המתנות?!'.

"לא היה מגיע לו כלום, כי אני הייתי היחידה שעבדה והוא רק בזבז. אבל הסכמתי כדי להשתחרר. רק כלי מטבח הוא אמר שהוא לא צריך, אז אני לקחתי את הכל. היום בבית החדש, פתחתי ארגזים שלא נגעתי בהם שתיים-עשרה שנה, ופתאום גיליתי כמה כלים יש לי", יובל מחייכת חיוך אמיתי.

השמועה על הגירושים של יובל ועידו זעזעה את מקום מגוריהם. בזכות הזעזוע הזה דברים שהיו קבורים מתחת לפני השטח נחשפו ויצאו לאור. כך גילתה יובל שהחברים, הרבנים והמורים של עידו ידעו על הנטיות המיניות שלו עוד לפני החתונה. ידעו - ובחרו לשתוק.

"הדבר שהכי הכעיס אותי זה שהיו אנשים שידעו שהוא היה הומוסקסואל. בחורים שהיו איתו בישיבה, למדו איתו, שירתו איתו בצבא ולא אמרו לי כלום. היה רב בישיבה התיכונית בה הוא למד שידע עליו, אבל הוא לא אמר מילה על כך, אפילו לא רמז. כששאלתי אותו למה הוא שתק ולא אמר לי כלום הוא ענה - 'אני מחויב לתלמיד שלי, לא לך. לא רציתי לקלקל לו'.". הלכתי לראש הישיבה ואמרתי לו שאני מצפה שהוא ידע מה הולך אצלו בישיבה - אם הוא לא יודע, זאת בעיה. ואם הוא יודע ולא עושה עם זה כלום, זאת גם בעיה. שאלתי אותו איך הוא מונע ממקרה כמו שלי להישנות שוב? הוא אמר שאי אפשר למנוע. כמו שיש עשרה אחוזים באוכלוסיית העולם שהם הומואים, אז יש גם עשרה אחוזים אצלו בישיבה.

"אני לא אומרת שלא צריך לקבל הומואים לישיבה. אבל אם אתה יודע שהוא מתחתן, צריך להגיד לו להגיד משהו לבחורה, כי חשוב שהבחורה תוכל לבחור אם היא רוצה חיים כאלה או לא".

(צילום: Shutterstock)

החיים שאחרי הגירושים

למרות כל הסבל שיובל עברה בתוך מערכת הנישואים אליה נקלעה, שום דבר לא הכין אותה לקראת הסבל הגלום בתואר "גרושה". היא מסבירה "בבת אחת את הופכת לסוג ב' בעיניי אנשים, שזה הדבר הכי כואב והכי יכול להסביר למה לא להתגרש. לא עשיתי שום דבר רע, לא הזקתי לאף אחד, לא פגעתי באף אחד ובין רגע הפכתי לסוג ב' ואת שומעת את זה מאנשים אחרים שאומרים לך.

"בגיל 23, כשאני "פספוסה קטנה", יובל מעלה חיוך עצוב, "מציעים לי פיסחים, אילמים, חרשים… ואומרים לי "אין מה לעשות במצבך את צריכה להתפשר". אני אומרת ראבק, על מה? למה? למה אני צריכה להתפשר על מישהו פגוע או נכה כי חושבים שאני נכה? או שאסור לי להתחתן עם כוהנים? מה עשיתי רע? כאילו גם נפגעתי, גם רימו אותי, וגם עכשיו אני סוג ב'. זה דפוק!"

חשבת אולי לא לספר שאת גרושה?

"היו שאמרו לי לא לספר בהתחלה, שקודם הבחור יתרשם ממני כמו שאני ורק אז לספר. אז החלטתי לעשות ניסוי: באתר היכרויות אחד, של דתיים, רשמתי את כל הפרטים שלי וציינתי שאני גרושה- לא קיבלתי הרבה פניות.

פתחתי באותו אתר כרטיס נוסף, עם אותם הפרטים ואותה תמונה, רק שיניתי את העובדה שאני גרושה לרווקה, וקיבלתי טונות של פניות! הייתי המומה מההבדל העצום בכמות הפניות. אז למה להתגרש? למה להתהדר בתואר המפלה הזה?". היום אני במקום אחר. נכון שיש אנשים שיחשבו שגרושה זה סוג ב' ויש אנשים שיחשבו אחרת, אבל מה שקובע זה מה שאני מרגישה".

מקח טעות

מבחינה הלכתית, יובל איננה צריכה להיקרא בכלל גרושה, כי נישואיה היו מקח טעות.

"המקרה שלי זה מקח טעות- שזה מושג ידוע בהלכה שאומר שהנישואים לא תקפים מלכתחילה כי הייתה כאן רמאות. לכן, אם היה היום סנהדרין לא הייתי נחשבת גרושה כי גם לא הייתי נחשבת נשואה".

היום רבנים לא משתמשים בכלי הזה של מיקח טעות כדי להפקיע נישואים

"נכון. היום לא עושים את זה כי הרבנים פחדנים. היה רב אחד בארה"ב שקראו לו הרב משה פיינשטיין, שכן הפקיע נישואים של אישה עם הומו מפאת מיקח טעות בשנות השמונים, אבל הוא נפטר, לצערי. כשאני מספרת לאנשים שהרב פיינשטיין הפקיע נישואים כאלה, אנשים אומרים "וואו!" כי זה רב שמאוד נחשב".

אז איזה עצות כן קיבלת מרבנים?

"אחד הרבנים אמר לי שמאוד חשוב שאני אגיד למה התגרשתי… כי אז אנשים חושבים מה לא בסדר איתי, אבל כשאני מספרת את הסיפור שלי, הם מבינים שאני בסדר".

איך בחורים מגיבים?

"יש אמפתיה כלפיי וכעס מאוד גדול על הבחור. אני מרגישה שמשהו בהם כלפיי נרגע.

אני לא ממהרת למסור אינפורמציה, אבל אם מישהו יודע עליי כבר שאני גרושה, חשוב לי שידע גם למה".

יש נחמה בעובדה שהוא בגד בך עם גברים ולא עם נשים?

"אני תמיד אומרת מזל שהוא בגד בי עם גברים ולא עם נשים, כי אז זה היה הרבה יותר כואב. אם הוא היה בוגד עם נשים הייתי נפגעת שיש מישהי שהיא יותר מושכת ממני, יותר יפה ממני, יותר מוצלחת… אבל ברגע שזה גבר זה לא בר תחרות בכלל".

ההחלטה להיחשף

המרוץ אחרי הטבעת והלחץ לקראת חופה לא פוסחים על אף רווק או רווקה דתיים. בחברה המקדשת את הקידושים כדת משה וישראל, אבל בעיקר את העובדה שהכי חשוב להיות "מקודשים", כלומר נשואים - הדרך היחידה להיחלץ מאיחולי ה"בקרוב אצלך" ומבטי הרחמים היא להתחתן. לא לחינם הוטבע הביטוי "לחוצי חתונה" - רווקים הלחוצים להתחתן, לא משנה עם מי ולמה.

להיות הומוסקסואל בחברה הישראלית, זה עדיין לא קל. להיות רווק בחברה הדתית, זה קשה. להיות רווק-הומוסקסואל-דתי זה קשה מנשוא עד בלתי אפשרי. אולי בגלל זה הומואים דתיים יבחרו להתחתן ולהסתיר את זהותם המינית?

"אני רוצה להאמין שהם לא כל כך מתכננים את זה ככה, הם פשוט נמצאים באותה חברה, באותו מקום וגם להם אין ברירה. אני לא חושבת שמישהו מטכס עצה כדי לנצל מצב של מישהי. אני רוצה להאמין שלא. הוא - אין לא ברירה, אלא להתחתן. היא - אין לה ברירה אלא להתחתן. ולכן הם מתחתנים. כשלאישה אין הכוונה והכנה וליווי כמו שצריך, מצב כזה יכול לקרות".

לבחורה דתיה ששומרת איסור נגיעה אין דרך לדעת פרט לחברה והחברים מסביב שכן יודעים, וזה הדבר שהכי כואב לי בסיפור שלי - הכעס הכי הגדול שלי היה על כל אלה שידעו ושתקו. הוא נגיד היה במצוקה, אבל הרבנים שידעו על זה, ציפיתי מהם שיהיו מוסריים וינסו לשכנע אותו לספר לי. החברים שלו שידעו ולא שידלו אותו לספר".

למה בחרת לחשוף את הסיפור שלך?

"כל שאלת ההיחשפות היא מורכבת: כן להיחשף כדי לפתח מודעות שהדברים קיימים ולא יעזור להעלים מהם עין. כל הנושא שקרה לי קרה בגלל הסתרה והעלמת עין. אני לא רוצה שזה יקרה עוד פעם לנשים אחרות. להוציא את האמת לאור. ליידע בחורות".

לפני כעשור, סיפורה של יובל התגלגל למוסף השבת של אחד מהעיתונים הדתיים. במערכת העיתון סיפרו ליובל כי מנויים התקשרו כדי לבטל את המינוי כי הם לא רצו שכתבה כזו תופיע על שולחן השבת שלהם.

המודעות והחשיפה שיש היום לדעתך, היא טובה?

"לדעתי כן. כי אני לא חושבת שמישהו שהוא לא הומו פתאום יהיה כזה רק כי הוא ראה את זה בטלוויזיה. עדיף לתת לגיטימציה למשהו שהוא גם ככה קיים מאשר להסתיר ולתת לאנשים להיפגע".

אם היית יכולה להחזיר את הגלגל לאחור היית משנה משהו?

"שאלתי את עצמי ובדקתי אם הייתי חוזרת לאותו גיל, לאותו מצב, לאותה סיטואציה, עם הידיעה שהייתה לי - לא הייתי משנה כלום. הייתי עושה את אותה בחירה ומתחתנת איתו. אני מסתכלת אחורה ואומרת לא עשיתי טעות על סמך הידע שהיה לי. הטעות אולי הייתה בזה שלא חתכתי יותר מוקדם. שווה לעשות את הכל לפני שמתגרשים. עד גבול מסויים. כל אחת והגבול שלה. אני מקווה שהיום הגבול שלי קצר יותר"

יש לך עצה לבחורות שנמצאות במצב דומה לשלך?

"לפני החתונה- אם יודעים, עדיף לא להתחתן. אחרי החתונה- לראות אם יש מה לעשות. העצה שלי היא שבחורה תשאל את עצמה- האם זה האבא שהיא רוצה לילדים שלה? אני חושבת שכל אחד צריך לחיות עם מישהו שיכול לדאוג לצרכים שלו. אם הומוסקסואל בוחר לחיות עם אישה, האם הוא יכול לדאוג לכל הצרכים שלה? והעצה הכי טובה לכל הזוגות הנשואים - לחכות שלושה חודשים עד שמביאים ילדים, כי אם יש סודות אקוטים הם עולים".