"אחרון אחרון חביב", נהגו להגיד בגן לנעבעך שנשאר מאחור. מדוע משתמשים במשפט הזה? נראה לי, שבשביל לגרום למישהו לא להצטער על כך שנותר מאחור, צריך לומר שהוא חביב, להחמיא לו, להעלות אותו. גם אם אין שום קשר בין המחמאה למקומו בתור.
כאשה, אני מכירה היטב את המחמאות הללו. את יותר קרובה לה', את כמו פרח, מלאך, שלא לומר סוג של אלה בעצמך. שמעתן את המחמאות הללו פעם?
לאחר שפרסמתי את הטור על ברכת "שלא עשני אשה" התקשרה אלי חברה וביקשה לפרסם טור תגובה. הסיבה, כך היא טענה, שגברים אומרים "שלא עשני אשה" היא משום שזה ברור וידוע לכל שאשה היא יצור נעלה יותר מהאיש, מובחר יותר. לאור זאת, הגבר מצדיק עליו את הדין ומברך על הרעה כשם שיש לברך על הטובה.
לכאורה, טיעון פמיניסטי! אנחנו הנשים טובות יותר, נעלות יותר ומובחרות יותר מהגברים, ולכן הגברים נאלצים לברך על "הרעה" לפיה נבראו למין הנחות.
לדעתי, טענותיה הן בדיוק ההפך מפמיניזם. כפמיניסטית אינני סבורה כלל וכלל שבגלל שנולדתי עם זוג שחלות ורחם אני נעלה יותר מאחי או מכל גבר אחר בעולם.
אני מאמינה שנשים וגברים נבראו שווים, בצלם אלוקים, לכל אחד ואחת מעלות וחסרונות עם ובלי קשר למין ולמגדר שלהם.
יש הבדלים בין נשים וגברים, ודאי. אך אני רוצה לחיות בעולם שבו אין היררכיה בין נשים וגברים - ולא משנה אם אני למעלה או למטה במדרג המגדרי.
מלבד זאת, האלההת האשה, היא למעשה פרקטיקה (מוצלחת במיוחד, יש לומר) שנועדה להשאיר אותה בעמדת נחיתות. כמה פעמים ה"מחמאה" מתחברת לאיסור? הנמכה? הדרה? את טהורה יותר ומשום כך עדיף שתשארי בבית; את קרובה יותר לקב"ה ולכן אינך צריכה מצוות או קהילה; את כמו מלאך, אז אל נא תתלכלכי בהבלי העולם הזה.
אני רוצה לחיות בעולם הזה. לפעול, ליצור, לעבוד את ה' מבפנים ומבחוץ, להיות חלק מקהילה, להיות שליחת ציבור - אם בתפילה ואם בתפקידים ציבוריים. אני רוצה לגדל ילדים, לבנות משפחה, לאהוב ולהיות נאהבת. אני רוצה שנשים ואנשים יוכלו לבחור מה טוב להם וכיצד נכון עבורם לעשות טוב לעולם.
אינני מלאך, אני גם לא פרח. אני אשה, על כל יתרונותי וחסרונותי, אל תהפכו אותי למה שאני לא. כי כשאתם עושים את זה, אתם מבטלים למעשה את מה שאני כן.