נסיעה לאומן היא חוויה מטלטלת. זו לא חופשה, זה לא טיול לאירופה הקלאסית. נסיעה לאומן זו יציאה מתוך המציאות לכמה ימים, סיבוב מרהיב מחוץ לעולם, ונחיתה חזרה אל החיים.
הנשמה של כולנו מתאווה למסע כזה. רובנו רוב הזמן לא מקשיבים לה. הרבה מצוקות אפשר לפתור עם שינוי בתזונה, עם יוגה, עם סדנת הורות, עם מעבר דירה, או מקסימום עם מעט טיפול תרופתי מאזן. אבל מתחת לכל שכבות ההגיון והמודעות, מה נאמר לה לנשמה שלנו שרוצה לומר את דברה. רוצה שנקשיב גם לה מידי פעם. ניתן לה צ׳אנס לגעת במודעות שלנו וללמד אותנו משהו אמיתי על עצמנו. משהו שמצריך התקלפות קלה. פילינג רוחני לשימוש יומיומי.
דנה שוורצמן גיסתי וחברתי הנאמנה ואני מארגנות ומלוות קבוצות לאומן. שנים אנחנו רוצות אבל רק בשנה האחרונה הבית והילדים שלנו במצב שמאפשר לנו לממש את התובנה ולהעלם לכמה ימים פעם בכמה חודשים. אגב, כל מי שחוששת שהבית יתמוטט אם היא תעדר חמישה ימים הריני להרגיע: רק טוב יוצא מזה. כולם מבינים פתאום שאמא היא מצרך חשוב וכדאי לא לזלזל בו.
הקבוצות הנשיות האלה מורכבות מפסיפס של עם ישראל. באומן אפשר לפגוש הכל מכל כל. מעגילים תל אביביים בלשון ובאף ופירסינג בגבה, ועד עגילי פנינה ירושלמים התואמים למחרוזת הפנינים של שבת. ובאמצע על כל הסקלה, נשים מכל גיל, עדה ומגזר. המשותף לכולן הוא הרצון למצוא את עצמן. להיזכר קצת מה עיקר ומה טפל בחיים.
בכל פעם שאנחנו אוספות קבוצה, אנחנו מתרגשות ומתענגות על כל שם ברשימה, על כל קול בטלפון. מעניין לדעת מי הנשמות שנאספו כאן הפעם לקחת חלק ביחד בחוויה המדהימה הזו. עכשיו הן רק שמות ברשימה אבל אנחנו יודעות מניסיון שאנחנו עומדות ללוות אותן בדרך אל עצמן וזה הולך להיות כל כך יפה ומרגש. אנחנו גם יודעות שכל אחת באה מרקע אחר ושזה הולך להפוך את החויה לעוד יותר מאלפת. כל זה עוד לפני שאנחנו נפגשות בטרמינל. כל אחת מעוטפת טוב טוב בעצמיותה. עצמיות שעתידה להתקלף בתוך עשרים וארבע עד ארבעים ושמונה שעות. שבעים ושתים שעות במקרים נדירים. היא עתידה להעיק ולהתנפץ מול אורה של הנשמה שיפציע עוד רגע. נשמע דרמטי אבל זה אמיתי.
תשאלו את מי שהייתה.
בנסיעה האחרונה החלטתי לעשות משהו שעוד לא עשיתי ופרסמתי מודעה באחד מעלוני השבת, מודעה קטנה בין עוד רבות כמוה. מבחינתי זה היה ״שלח לחמך״ לכיוון שמחמם לי את הלב, אבל לא היה לי ברור שהוא קהל היעד של נסיעה כזאת. מצאתי את עצמי עוברת על רשימת הנוסעות ומגלה בשמחה עצומה שהקבוצה שלנו לאומן מכילה ברובה נשים מעפרה, ממעלה לבונה, ממגרון, מבית אל, מאלון מורה, מרמת הגולן, ומגבעת שמואל. ויש אפילו קומונרית של בני עקיבא. היו גם בני ברקיות מחד ותל אביביות מאידך, אבל לפרטי מיקס הזה אני כבר רגילה. יצאנו לדרך.
שנים אני יודעת שהחיבור בין הציבור הדתי לאומי לבין רבי נחמן מברסלב הוא מהמשובחים. אבל לראות בעיניים היה ממש מרגש. חמישה ימים של תפילה ולימוד ושירה וריקוד ודמעות של שמחה ודמעות של תשובה ודמעות של התרגשות. כולנו נשים עסוקות. הרבה זמן לא הקדשנו ככה לעצמנו זמן לרוחניות בלבד. להתבוננות ומחשבה בונה על חיינו מהזוית הכי טובה שיש.
מבן גוריון לקייב, מקייב לברדיצ׳ב לציונו של רבי לוי יצחק, משם למז׳יבוז׳ לבעל שם טוב הקדוש, משם לברסלב לרבי נתן תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, ומשם לאומן. אין מילים שיכילו. כל אחת לחוד וכולנו ביחד בתוך חלום מתוק של קירבת השם והתעלות.
מה יש להגיד? בטרמינל בחזור אף אחת מאיתנו לא רצתה להיפרד. חיבוק ועוד אחד ועוד אחד אחרון, וכל אחת מאיתנו נזרקת בחזרה אל תוך העולם שנטשה ומנסה לעכל מה עבר עליה. בעולם האמיתי עברו רק חמישה ימים ועלינו נדמה שעברו שנים בזמן הזה. כל אחת מאיתנו חטפה שוק קטן כשהיא ראתה שהשניצלים שהיא טיגנה לפני שהיא נסעה עוד לא נגמרו לגמרי וגם הסיר של האורז עדיין במקרר. כל אחת מאיתנו הבינה שהיא טסה בקצב אחר בימים האחרונים והעולם נשאר מאחור איטי ואדיש. הוא רדום ואילו אנחנו התעוררנו קצת מתרדמת העולם הזה ולו לכמה רגעים נדירים.
יש לי עכשיו חברות יקרות ברמת הגולן ובמעלה לבונה ובעוד הרבה מקומות שאני מעריצה את מי שגר בהם למרות שאני לא גרה בהם. לא סתם חברות. חלקנו ביחד מסע כל כך אישי וחזק, שמילים לא יכולות להכיל. והאמת שאחרי המסע האחרון התמכתי ומיד ביום שבו חזרנו, התקשרתי למשרד הנסיעות וביקשתי עוד תאריך לעוד קבוצה. מהר לפניי שהיומיום ישכיח ממני כמה זה חשוב.
אז ככה - הנסיעה הבאה שלנו בט״ו באב. נסיעה לרווקות שעדיין מחפשות את האחד וגם לנשואות שמצאו אותו אבל לא יודעות בדיוק מה לעשות איתו... אין זוגיות שלא צריכה תפילה, ואני מכוונת באופן אישי להתפלל גם על הזיווגים של הילדים שלי. בואו גם אתם.