"שקר החן והבל היופי" שרים במשפחות רבות מדי שבת, מי בהתלהבות רבתי ומי פחות. האמנם היופי הוא שקרי?
יופי הוא ללא ספק מסוכן. הוא עלול להסיט את המוקד מהתבוננות פנימית אל הסתכלות חיצונית שטחית. זאת ועוד, יופי הוא זמני ועתיד להיעלם מהעולם. כפי שרבי אלעזר ביכה מרה את יופיו הנדיר של רבי יוחנן משום ש"יופי זה עתיד לבלות בעפר"( בתרגום מארמית).
מצד שני, חז"ל מלמדים שאימותינו היו יפות, המשכן המתואר בפרשיות השבוע היה מקום יפהפה: "נויו של עולם", ואף לא מעט מאמרי חז"ל עוסקים ביופי אנושי. כך ניתן למצוא בחז"ל תיאורים לגבי יופיים הנדיר של רבי יוחנן, רב כהנא, אשת טורנוסרופוס ועוד. בנוסף, יש עניין להדר במצוות ולהתאמץ לרכוש, למשל, אתרוג יפה. מהנ"ל עולה התייחסות מורכבת ליופי. יופי בפני עצמו הוא הבל וחסר כל ערך. אולם, כשהוא בא בהלימה לפנימיות מאירה, הוא מוסיף הרבה.
הרב קוק לימדנו שבעתות גאולה, בעת הרחבת הנפש מעבר למלחמת הישרדות, יש מקום לעיסוק באסתטיקה. יש משמעות להשקעה גם בתחומים הללו, ובלבד שזה לא בא על חשבון עיסוק בפנימיות, אלא כהשלמה.
שאלה מעניינת היא מה מקומו של עיסוק ביופי בגיל השלישי ועד כמה להתאמץ להסתיר את אותות הזמן. גם כאן העקרונות צריכים להיות זהים. שנות החיים וניסיון העבר הם נכס המעשיר את עולמה הפנימי של המבוגרת, נכס שמוליד הוקרה , הערכה וכבוד. לצד זה, שמירה על אסתטיקה המותאמת לגיל היא תוספת חיובית.
שרה תוארה כיפת תואר, אף אברהם שם לב לכך בירידתם מצרימה. בסוף ימיה מתארת התורה כי שרה חיה חיים מלאים, 127 ימים מתוקנים ומשמעותיים. מעיר שם הרש"ר הירש שזכתה שרה, בשונה מתפיסה מעוותת של תרבות המערב, לחיות כל גיל באופן מותאם ושלם. אם נמשיך קו מחשבה זה, לא נחפש בבת 90 יופי או לבוש של בת 16. נשכיל לחיות בהרמוניה בין פנים לחוץ, בין עיקר לתוספות של חן.
אז מה נעשה בפעם הבאה כשנשיר אשת חיל? נוסיף לשיר בהתלהבות לאור פירושו של הגר"א:
"שקר החן והבל היופי" כשהם בפני עצמם. אך "אישה יראת ה'"-היא תתהלל גם ביופי ובחן!! אכן משימה מאתגרת לחיות באיזון עדין: מחד, לא להסחף אחר עיסוק אינטנסיבי ומוגזם בחיצוניות; מאידך, להשקיע גם בזה כחלק מחיים שלמים, בריאים ושמחים.
הכותבת היא דיקנית הסטודנטים במכללת אורות ישראל