לפני כמה ימים נסעתי להעביר סדנה במקום מרוחק. שתי דקות לפני שהגעתי ליעדי, בשעה שפניתי לתוך הישוב, הרגשתי פתאום בום חזק, והבנתי שנכנס בי מישהו. נבהלתי מאוד. עצרתי בצד להתאושש, וחיכיתי שהנהג הפוגע יבוא לבדוק שאני בסדר.
הרגשתי מבוהלת וחסרת אונים. אחרי דקות ארוכות הרכב הפוגע עצר מאחוריי, ויצאה ממנו אישה מבוגרת בת למעלה מתשעים. התעשתתי מהר. הבנתי שאמנם היא אשמה בתאונה, אבל לאישה בגילה זו מן הסתם חוויה לא נעימה כלל, ודאגתי לשלומה.
התחלנו לשוחח, וגיליתי שלא סתם לאישה בגילה יש עדיין רישיון נהיגה. היא הייתה צלולה לחלוטין ופקחית מאוד. היא התנצלה על המקום ומיהרה לקחת אחריות, התעניינה בשלומי ושלפה את כל המסמכים הדרושים. נפעמתי ממנה.
מי את? שאלתי. כשהיא ענתה, הסתבר שאני מכירה את הנכדים והנינים שלה. אישיות. "אני כל כך מתנצלת על עוגמת הנפש שלך", היא אמרה שוב. "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו", המשיכה, "העיקר הבריאות ושאת בסדר".
יצאתי מהתאונה הזו מלאה בהרהורים על החיים והמתנות המפתיעות שלהם. זה לא נעים שמישהו נכנס בי ודופק לי את הרכב. אבל קודם כל, ודאי שהייתי מעדיפה שזה יקרה כך ולא חלילה הפוך.
אם הייתי עושה את הטעות שלה ונכנסת ברכב של אישה בגילה, הייתי נבהלת עד עמקי נשמתי.
דבר שני, אם כבר מתרחשת תאונה, אז רק עם נהגת חמודה כל כך. יש לי לא מעט שכנים שנכנס בהם נהג פלשתיני בלי ביטוח, והם לא קיבלו פיצוי, אז גם בזה יש חסד גדול. וכך, מלאת הודיה על התאונה הזו ומלאת מחשבות על החיים, הגעתי למוסך.
המוסכניק העיף מבט בנזק וברכב, ואמר: רכב טוב, אבל איזו טינופת יש בפנים! רמת הניקיון של האוטו שלנו תמיד מביכה אותי, עד כדי כך שלפעמים אני מתביישת לעצור לטרמפיסטים. התחלתי למלמל במבוכה איזו התנצלות, כשלפתע עצרתי את עצמי ואמרתי לו: אתה יודע למה האוטו הזה מלוכלך כל כך? כי ברוך השם הוא שוקק חיים! נוסעים בו כל יום שלושה גברברים קטנים, והם לא נוסעים רק לגן.
הם נוסעים בו לטיולים, לראות פריחה, שפני סלע, לדרום, לצפון, לירושלים.
אנחנו רואים גם הרבה ערך בדרך עצמה, הילדים אוהבים לראות נופים, ולפעמים אנחנו גם עושים פיקניק באוטו תוך כדי נסיעה, בפרט אם קר וגשום בחוץ. החיים הם דינמיים, אדם חי נמצא בתנועה.
ההשלכות של התנועה הזו לא תמיד כפי שתכננו וקיווינו, ולפעמים יש להן צדדים פחות נעימים. הרגשתי שלמדתי מהמפגש (תרתי משמע) עם אותה אישה מבוגרת שנכנסה בי שיעור לחיים. כמה משמעותית היא הדרך, וכמה אפשר ללמוד ממנה.
נסיעה טובה ובטוחה.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".