מידי ערב שבת שרים את שיר ההלל המוכר לאם, שהיא עיקר הבית, אבל בניגוד לפסוקים המוכרים המתארים את האישה כעובדת בשדה, טווה צמר ונוטעת כרמים, המציאות הנשית של ימינו, נראית אחרת לגמרי. רבקה עטרה צינמן - מאיירת, המתגוררת בשבות רחל, החליטה לתווך בספרה, בין הפסוקים, למציאות היומיומית, ולהעניק להם פרשנות מוכרת יותר.
"אני ברוך השם נשואה כמעט 10 שנים", היא מספרת, "הרעיון לכתיבת הספר התגבש אצלי לפני שלוש שנים. הייתי אז באמצע לימודיי, והרגשתי צורך לתת ביטוי בשיר, לנשים של היום. אני מאוד אוהבת את הפסוקים של 'אשת חיל', אבל הרגשתי שהם לא מחוברים לנשים שלא נמצאות כל היום בשדות ותופרות, ורציתי למצוא את החיבור.
היה לי חשוב גם להדגיש את המסר המהותי בשיר, שהוא 'וואו, את כזאת מדהימה'. אישה שיש לה ילדים ועבודה, וכל היום טרודה במיליון דברים, לא שומעת את זה כל יום. היא מרגישה שלא רואים אותה, שלא מעריכים אותה, או שלוקחים אותה כמובנת מאליה. רציתי פשוט לעצור להגיד, בלעדייך שום דבר לא היה קורה, ואת הכל, את כל הבית. אני רוצה שנשים תדענה, שרואים אותן. שהן עושות הכי הרבה שהן יכולות, ושכל אישה היא אשת חיל".
לאשת חילצילום: רבקה עטרה צינמן
"לאשת חיל"צילום: רבקה עטרה צינמן