כאשר נשאלתי אם אני רוצה לכתוב טור לפורים, הלב שלי החסיר פעימה, וכשתסיימנה לקרוא את הטור הזה גם תבינו למה. האם אני רוצה לכתוב על פורים? ודאי! אין שאלה בכלל!! איך לא חשבתי על זה בעצמי? אני יכולה לכתוב במשך שנה שלמה טורים לפורים. השאלה רק איפה להתחיל ואיך בכלל להפסיק.
אתחיל בגיל 23. אחי הצעיר ממני נשוי, אני, כמיטב המסורת במחוזותינו, מרגישה רווקה בת 60. אני חושבת שאז כבר נפגשתי עם למעלה משני מניינים, דוסית וזה, וכבר הספקתי לחוות שיברונות לב, להתייאש ולהתאושש, ושוב להתייאש.
במשתה הקהילתי ניגש אליי גבר אחד מהמושב, שיכור כלוט, ואומר לי: איפה את?? איפה את???! 24 שנים הוא מחפש אותך!! בעלך לעתיד, שיחיה, שלומד בישיבה קדושה! אני המומה לחלוטין, והוא מבקש ממני טישו. הבאתי לו, ואז הוא פצח במי שבירך: "מי שבירך אימותינו הקדושות, שרה, רבקה, רחל ולאה, אסתר המלכה (ומזכיר עוד כל מיני שמות), יזכה אותך בזיווג הגון עוד השנה! בזכות הטישו!
בחצי שנה שאחרי אותו פורים הייתי בטוחה שאוטוטו אני מתחתנת, ובמשך תקופה מסוימת הסכמתי להיפגש רק עם בחורים בני 24 מישיבות קדושות, כי ככה נאמר לי ב"נבואה". בסוף התחתנתי בגיל 27 עם בחור בן 23. פספס קצת.
שנתיים אחר כך, בפורים, אני בקשר עם בחור, נקרא לו דני. דני בחור מקסים, אני מאוד רוצה לרצות אותו, ולא מצליחה. הוא מזמין אותי לקריאת מגילה בישיבה שלו, וכדי לנסות לעורר את הרצון שלי אני מסכימה. חברותיי הקרובות נוזפות בי, אומרות שאני מפתחת אצלו תקוות שווא וזה לא הוגן, ומפצירות בי לסרב להזמנה שלא אשבור את ליבו. אני מחליטה ללכת, לתת לדני טוב הלב צ'אנס עד הסוף.
היה כיף. תחושה נעימה להתארח בישיבה כשאני בקשר זוגי.
מסתיימת קריאת המגילה, ואנחנו יוצאים לטיול בחוץ. קר, ודני הג'נטלמן מסיר מעליו את הפליז שלו. אני מסרבת, הרעיון קשה לי מדיי, דני לא מוותר ומכריח אותי ללבוש את הפליז שלו. אני רוצה לברוח הביתה, דני מנסה לפגוש כמה שיותר מחבריו בדרך, להראות להם אותי בפליז שלו. באותו פורים נפרדתי ממנו.
שנה לאחר מכן, מסתיים קשר ארוך בראש חודש אדר, ואני בתוך ים של כאב מחליטה להתחפש לכלה.
קונה שמלת כלה בחנות יד שניה ב-200 ש"ח. את ליל פורים ובחג עצמו אני מבלה בהתנדבות ב"שניידר" עם ילד מאוד חולה. אני בבית החולים, בשמלת כלה, עם טול וכתר. מנמנמת על הספה כשמתאפשר. בסבב רופאים אני מתעוררת כשהרופא שואל אותי אם התחפשתי ליפהפיה הנמה או למלכה. אני מצטלמת בבית החולים בתחפושת כלה שלי, ובטעות שולחת את התמונה לאקס.
אחרי יממה ב"שניידר" אני נוסעת לירושלים בשמלת הכלה שלי. בבוקר אחרי המגילה הולכת ל"בית דין" בקריית משה. 48 שעות שאני בשמלת כלה.
פורים שנה לאחר מכן, אני מאורסת. אורה ושמחה וששון ויקר. כן תהיה לנו ולכל בנות ישראל.
פורים שמח.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".