אחד הרגעים המשמעותיים בחיי צפו לי ביום שישי. זה היה בלידה של בינה, לידת בית בראש השנה- ואבנר המיילד הציע לי לחתוך את חבל הטבור. עצרתי רגע ופניתי לתינוקת שממש הרגע נולדה ושאלתי אותה אם היא מוכנה שנתנתק ונלמד יחד איך להתחבר מחדש? כשהרגשתי שאנחנו מוכנות לשלב הבא בקשר שלנו, חתכתי את חבל הטבור שחיבר אותנו ברחם, ויצאנו להמשך מסע קסום ומרתק. מסקרן ומפתיע.
ועכשיו במפגש אמהות ובנות במים, לקראת הבת מצווה, בעירסול וחיבוק. שוב הרגשתי את הפעימות האלה, רגעים לפני גיל ההתבגרות הסוער, רגעים לפני ניתוק ולמידה חדשה של איך להתחבר. וזה זורק אותי ממש אחורה, או פנימה, לביצית- המעזה להתנתק מהשחלה, לקפוץ ראש מעל תהומות אל החצוצרה ולמסע של חיים או מוות, של התחדשות או כליון. מסע של כליון עניים. שתמיד יהיה בו תהום, ותמיד משהו בו יתחבר ויצמח מחדש.
ומבינה ומרגישה לעומק את החיבור שפועם. את ההסכמה להתנתק כדי לגדול. כדי להתגלות. כדי להתחבר יותר עמוק, יותר גבוה, יותר רחב, יותר...ובדרך אולי משהו ימות, ייתכן שתהיה תהום, אולי יהיה שם קצת לבד. אבל יהיו שם פנים. פנים חדשות. וקשר חדש.
ובזוגיות, לא רק שתנועות אלו קורות בכל יום שזוג יוצא מאחדותו אל העולמות הנפרדים. הניתוקים קורים בשלבים שונים בחיינו בהם אנחנו פתאום משתנים, גדלים, התא המשפחתי גדל, מחליפים עבודה, עוברים דירה, וזו הזמנה להתפתחות וחיבור מחודש. ואת הרבה מאיתנו, ניתוקים, שינויים וחידושים אלו מערערים.
"רק אל תשתנה לי" אנחנו אומרים. ולפעמים, מעדיפים להתנוון במוכר ובידוע על אף שכבר אינו משרת ורלוונטי, ולחיות חיים שמתים מבפנים. וברגעים האחרונים של חודש שבט - נלמד מהעצים, להעז להשיל, ולהמית מיותר בשביל להפריח ולגלות את פירות החיים.
זו תנועה טבעית למהלך החיים, ומובנית גם במחזוריות החודשית. שבה הניתוקים מעוררים בכל פעם מחדש את רטט החיים. מברכת אותנו ואתכם. באומץ להתנתק, להשיל, לדלג על הרים ולהתחבק בתהומות, לחפש, לדעת שהלב תמיד פועם. ותמיד מבקש דרך חדשה להתחבר.
המעוניינים לקבל בכל שבוע לקראת שבת, שאלה/תרגיל/ התבוננות זוגיי, מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". אין בקבוצה שיח ואפשרות לתגובה, רק הזדמנות לקבל הזמנה למפגשון זוגי של השראה. לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com.