משל עם טיבטי מספר: אדם אחד הלך ברחוב, ראשו עסוק בטרדת יומו. לפתע, בלי שהבין מדוע, מצא את עצמו לרגע קטן בנפילה חופשית שבסופה נחבט חבטה גדולה. אחחחח נאנח, זה ממש כואב.
למחרת הלך אותו אדם באותו רחוב, שוב מהורהר, שוב נחבט. הפעם שם לב כי החבטה מקורה בבור הפעור במרכז הרחוב.
למחרת הולך לו שוב מיודענו אחוז בשרעפיו כשלפתע הוא נזכר – "יש ברחוב הזה בור, עלי להיזהר". אך זה היה כבר מאוחר מידי, ובפעם השלישית נפל לו האיש אל הבור ונחבט בתחתיתו.
ביום הרביעי, עוד טרם נכנס לרחוב המסוכן נזכר בכאב בשלושת הימים האחרונים, במכות שספג גופו ובבור שמהווה מקור הבעיה. בזהירות רבה הלך סביב הבור והמשיך בשלום בדרכו. ביום החמישי, הלך האיש ברחוב אחר.
יש בסיפור הזה תיאור מדויק של תהליך של שינוי. יש כאן בדיוק את תחילתו של התהליך – ההכרה שיש כאן בכלל בעיה. רבי נחמן מברסלב מגדיר את המצב בו אדם לא חש במחלתו כ"הסתר בתוך הסתר" – המצב הנפשי הגרוע ביותר. או כמו שאולי יוגדר פסיכולוגית – "הכחשה". לכן השלב הראשוני והחשוב כל כך הוא ההכרה.
השלב השני הוא ההבנה מהו הגורם לבעיה. בלי לזהות את זה לא ניתן לייצר שינוי.
השלב השלישי הוא להכיר בזה שאני לא חייב להמשיך ככה. או במילים אחרות חירות ובחירה.
השלב הרביעי הוא לזהות את המכשולים לא רק כשאנחנו נחבטים מהם. לא להתעורר רק כשאנחנו כבר עמוק בתוך המריבה. אלא מראש לזהות את המכשולים ולא ליפול לתוכם.
השלב החמישי (שבא רק אחרי ארבעת מצבי ההכרה הקודמים) זה לכתחילה לבחור במציאות חיים בה הבור הזה לא קיים. לחיות לכתחילה ולא בדיעבד.
אני מזמין אתכם להתעורר על החיים שלכם בכלל ועל הזוגיות בפרט. לשים לב מה כואב ולהתחיל להזיז שם שינוי. לא מצליחים לבד? היעזרו באנשי מקצוע (לא במשפחה וחברים – למה? זה למאמר אחר).
יכול להיות שמה שלא עובד לכם זה התקשורת, יכול להיות שזו האינטימיות. יכול להיות ש"הכל תותים" אבל יש רק משהו קטן שמציק, כמו אבן קטנה בנעל. העיקר - בחרו במציאות חיים שאין בה פשרה, וויתר ו"בדיעבד". חיו את חייכם לכתחילה.
המעוניינים לקבל בכל שבוע לקראת שבת, שאלה/תרגיל/ התבוננות זוגיי, מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". אין בקבוצה שיח ואפשרות לתגובה, רק הזדמנות לקבל הזמנה למפגשון זוגי של השראה. לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com.