עונת החתונות בשיאה והיומן שלי בפלאפון מלא בתזכורות בצבע כחול בהיר. תזכורת כחול בהיר משמעותה שיש לי הערב חתונה. לא תגידו תזכורת פעם פה פעם שם. תזכורות ה-"יש חתונה היום" מצפצות וצובעות אצלי מסך על בסיס שבועי.
לפני שאני מתחילה לחשוב עם עצמי איזו שימלה אלבש (הפעם) לאירוע,השאלה שיותר קשה להתמודד איתה היא: "כמה כסף אני אשים במעטפה בתור מתנה"?
עם שק שלם של חווית חתונות מאחוריי ועוד עשרות חתונה (ב"ה) מלפני, אני חושבת שהצלחתי לזהות כמה טיפוסים אפשריים ולגמרי לגיטימיים שמתמודדים בדרך שלהם עם חשבון הבנק וסוגית החתונות:
המעדיפים להישאר בבית
אותם אנשים שהגיעו להחלטה כי הם מעדיפים להישאר בערב בבית ולא להוציא סכום שכרגע מכביד על העו"ש שלהם. אנשים אלו בדרך כלל מאופיינים בעבר ארוך של לו"ז חתונות צפוף. בתחילה היו נרגשים לפני כל אירוע. לובשים את מיטב הבגדים מהארון ומשקיעים במתנה מקורית אך לאחר מספר לא מבוטל של חתונות הם פושטים את הכיס ומרימים את הידיים. "חלאס, מיצינו".
סופרים כסףצילום: shutterstock
החולקים מעטפה
אלו האנשים שמגיעים לחתונות ולא סגורים על כמה "ראוי" לשים. מצד אחד לא נעים להם לשים לבד סכום כסף קטן ומצד שני לא יכולים להרשות לעצמם להישאר לבד במעטפה ולשים סכום גדול. אז הם פשוט יעדיפו לחבור לקבוצת חברים עם מעטפה משותפת "אוהבים החבר'ה", להיטמע בהמון ולצאת מרוצים מכל הכיוונים. גם הזוג לא יודע כמה כל אחד שם וגם אף אחד לא חש רגשות אשמה.
המכסים את המנה
אותם אנשים שכל חתונה עושים חושבים מחדש. הם לוקחים בחשבון את מיקום האירוע, עיצוב העציצים בקבלת הפנים, מחירי המנה הראשונה ואיכות הנייר בשירותים. וכשהם מגיעים לחשבון סופי הם ישאירו בהתאם צ'ק בתיבת הצ'קים. לאחר שיחזרו לביתם יפתחו את רשימת "חשבונות החתונות" ויוסיפו לתוכה את הסכום שניתן הערב, תאריך ושמות החתן והכלה. רק כדי "לזכור".
השומרים על המסורת הישנה
השומרים על המסורת הישנה אלו האנשים שעדיין ממשיכים לדבוק במושג האמיתי למתנה ובאמת מביאים: מתנה! כל הספרים למיניהם, המצעים וכלי הבית הכבדים אכן עדיין אופציה לחלקינו. לא ברור אם הם עושים את זה בשביל קיום המסורת או בשביל הבריחה מהצ'ק והסכום הנוקב. מעניין.
אנשי המסורת מביאים מתנהצילום: shutterstock
השמחים והמשמחים
מכירים את אלה שנכנסים עם חיוך לאולם ולא מורידים אותו מתחילת הערב? אלו המשמחים. אלה שבאו לעשות שמח. הם לא באים בשביל המתנה שישאירו בסוף, הם באים לרקוד, לקפצץ ולא לנוח כל האירוע.
אז נכון הכסף הגדול לא מגיע מהם אלא מהחברים בעבודה של אב החתן. אבל החברים של האב לא קמים מהכיסא כל הערב ולא בטוח שיגידו מזל טוב לזוג הנישא ואילו המקפצים לא יפסיקו לעשות באמת שמח.
אז את ה"לא נעים" הם משאירים בבית ובאים לשמוח עם החתן והכלה.