אמא, אני רוצה לתת לך יד ביקש הבן הקטן שלנו. בכיף, הושטתי את ידי והוא משך אותה וממש כמעט נפלתי, הוא בריון קטן- הבחור. רגע- אתה רוצה לתת לי יד או לקחת לי יד? שאלתי.
למחרת בקליניקה שוב ושוב שמה לב לעוד ועוד שמתבלבלים בין לתת אהבה, מגע, תשומת לב, ובין לקחת חיבוק, לקחת עונג, לקחת תשומת לב.
כשהוא, בקליניקה, מספר על כל השנים בהם לא קיבל חום ואהבה מתעוררת בי חמלה כלפיו ואני חושבת עליה, כמה חיבוק טוב היה יכול לחבר אותה, להמיס אצלה שכבות של שיגרה, שחיקה ואף כאב.
אבל אז, כשהוא מדבר על החיבוק והמגע שהוא צריך והיא לא נותנת, אני מבינה.
מבינה שהרצון לקרבה, לחום, למגע הם טובים, בונים, הם ממלאים, מקלפים, מחברים- אבל לא כשהם לוקחים.
אז מה ההבדל הדק והמשמעותי בין לתת ללקחת. זהו הבדל שאינו רק במגע. גם את הלב, אפשר לתת, אפשר לקחת, אפשר לעורר, אפשר לפגוש... וההבדל הוא גדול, כי כשלוקחים מגע, תשומת לב, הקשבה, זו בעצם השתמשות באדם השני לצרכים אישיים ואז מי שמשתמשים בו צריך להגן על עצמו מפני "ניצול" מפני העלמות. ונבנות חומות חוצצות של הגנה על הלב והגוף. חומות של הישרדות, שלא מאפשרות מפגש. שלא מאפשרות תשומת לב, חום, מגע ואהבה מחברים.
כשמישהי אומרת אני צריכה מגע, אני צריכה הקשבה, אפשר גם לכוון אותה לעיסוי טוב, או לפסיכולוגית קשובה. זו לאו דווקא בקשה מבין הזוג. זהו צורך שמתבקש להתמלא. אך כשהיא תגיד- אני אשמח להקשבה שלך, או- חשוב לי שתהיה בנינו הקשבה/ מגע. זו בקשה אישית וזוגית. זהו מפגש ואפילו הבאה והעשרה של הקשר ולא לקיחה.
ההבדל הוא בראיית האחר, בתשומת לב למרחב מאפשר, בשפה שלא מדברת על צרכים שלי אלא על כמיהה/ רצון שלי או משאלה עבור הקשר. זה נויאנסים שבאים לידי ביטוי במילים, בניסוחים אבל זה באמת הרבה מעבר למילים. לתת או לקחת זה עובר במבטים, בטונים, זה חושי ותחושתי.
זה מרגיש אישי.
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.
מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com