כלה: תמר רוט, עוסקת בהומיאופתיה
חתן: יצחק מאיר, מוזיקאי
גיל נישואין: היא: 24, הוא: 28
פז"מ: 9.5 שנים
Waze: שעלבים
Save The Date: י"ט אלול ה' תשס"ט. 8.9.2009
מתחת לחופה: הרב שמחה הכהן קוק
כשהאורחים התפזרו: שבוע במלון הר ציון בירושלים
הצעת נישואין
יצחק: "מהפגישה השנייה היה ברור לנו שאנחנו מתחתנים. הייתי רווק בן 27 וזה נחשב מבוגר אז, כמו רווק בן 37 היום. היה מאוד אינטנסיבי ולא היה שלב שהייתי צריך לשאול אותה, זה היה מאוד חזק. היינו אחרי שנים של הרבה פגישות ודייטים, אני נפגשתי לפחות עם שבעים בנות לפני כן, ולכן זה גם היה כל כך ברור לנו שאנחנו מיועדים אחד לשני".
מקרה לא צפוי ביום החתונה
"אחותי ילדה באותו יום ולא הייתה נוכחת בחתונה. כל החתונה שודרה בלייב. צריך להבין שאז זו הייתה פרוצדורה מיוחדת, כי עדיין לא היה ווטסאפ. השכרנו חברה שעושה שידורים חיים והיא שידרה לאחותי את כל החתונה אל חדר בית החולים. וגם זר הפרחים הלך לאיבוד אחרי החופה. חיפשתי אותו והוא פשוט נעלם".
מחווה מיוחדת סביב החתונה
"אח שלי וגיסתי הביאו לנו מתנה בהפתעה - את מיכה גודמן לשבע ברכות של חסידי קרלין. אני מעריץ את מיכה גודמן. הוא נשא נאום על 'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף' לחתן ולכלה, של חסידי קרלין. אז לא היה לא לחתן ולא לכלה מושג שהבית הזה יושתת כולו על השיר 'י-ה אכסוף' של חסידות קרלין".
יצחק ותמר היוםצילום: רמי זרנגר
על מה היית מוותר?
"על החתונה, מבחינה טכנית, על הצלמים וכל הטררם הזה. אני לא רואה את עצמי מחתן את הילדים שלי ככה. החתונה לא נחקקה לנו בזיכרון כמשהו שמשמעותי לזוגיות שלנו. אבל השבע ברכות ודאי שכן. אני אומר את זה לא מהצד הקמצני והסגפני, אלא משום שאין שום קשר בין החתונה לחיים. זה גרנדיוזי מדי. היום ודאי הייתי עושה חתונה כמו של פעם, עם 60 אנשים".
יום נישואין שונה
"יום הנישואין השני. הבן הבכור שלנו, שילה אהרון, נולד יומיים אחרי יום הנישואין שלנו. זה הרגיש כמו מתנה. אנחנו לא כל כך טובים בחגיגות. אנחנו לא חוגגים אחד לשני ימי הולדת ויום נישואין. יש לי רתיעה מזה. יש לנו זוגיות מקסימה ברוך ה' כל יום, והלחץ הזה שעכשיו נחגוג ו'שנה שעברה הבאתי את דודו פישר במסוק, אז שנה הבאה אני אביא את עומר אדם' - המוח שלי לא עובד ככה. להפך, אני אוהב את הדבר הפשוט והכן".
מי היה לך חסר מתחת לחופה?
"הילדים שלנו, אבל את זה אני אומר היום. זו פרספקטיבה של אהבה. החתונה הייתה אירוע גדול מדי, והיום אנחנו עסוקים בתא הקטן הגרעיני שלנו, שכל כך ממלא אותנו".
מה לעולם לא תשכח מאותו יום?
"את התחושה לעמוד על במה. קלטתי שזה לא כל כך נורא לי. אפילו טוב בעצם. החופה הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה עמדתי על במה מול קהל ואני זוכר את התחושה של 'וואלה זה דווקא עושה לי טוב'".