כלה: ציפי חוטובלי, חברת כנסת וסגנית שר
חתן: אור אלון, מנהל עסקי באתר רוטר. לאחרונה הוציא את ספרו "ללכת על כל החופה", העוסק במציאת זוגיות
גיל נישואין: היא: 34, הוא: 31.5
פז"מ: 6 שנים
Waze: חוות רונית
Save The Date: י"ח סיוון ה' תשע"ג. 27.5.2013
מתחת לחופה: הרב אלישע וישליצקי זצ"ל
כשהאורחים התפזרו: הילטון תל אביב
הצעת נישואין
אור: "לא הייתה. היה ברור לנו שאנחנו מתחתנים, כל צד דחף לשם, לא הייתה הצעה עם כריעת ברך, פשוט התקשרתי אליה ואמרתי לה שהגעתי למסקנה שהיא הכי טובה שיש ושאנחנו מתחתנים. אני לא מאמין בכל השואו והשטויות של הסרטים, אני לא קונה אותם, זה לא אמיתי".
מקרה לא צפוי ביום החתונה
"אחרי החופה, לפני שנכנסנו לחדר ייחוד, קפצה מולנו פתאום כתבת של גיא פינס וביקשה ממני שאספר לה איך זה להיות נשוי. עניתי לה, תני לי חמש דקות ואני אגיד לך. החתונה הזו שברה את חוקי המתמטיקה, הגיעו יותר אורחים ממה שהזמנו. היו 2,000 מוזמנים והגיעו 2,500. זה היה לא צפוי בכלל".
ציפי ואורצילום: רמי זרנגר
מחווה מיוחדת סביב החתונה
"מקובל לשלוח לכלה בשבת שלפני החתונה זר פרחים ומכתב. כתבתי לציפי את המכתב הכי מרגש שכתבתי אי פעם, והעברתי לאחיה. איכשהו קרה שהיא קיבלה רק את הפרחים. במשך כל השבת היא הייתה בטוחה שהאדם שהיא מתחתנת איתו חסר רגישות ושהוא אפילו לא מוכן לכתוב פתק קטן אחרי שבוע שלם שלא דיברו. בשבת היא החליטה שהיא לא מתחתנת איתי. למזלי הרב, במוצאי שבת אח שלה נזכר ואמר לה שיש גם מכתב. אני התוודעתי לדרמה הזו רק הרבה אחר כך.
"נוסף על כך, כתבתי לה שיר ושרתי לה אותו בחתונה. לשיר קראתי 'אם תבקשי', ובגדול מה שאני אומר בשיר הוא, שכל מה שהיא תבקש אני אהיה שם בשבילה".
על מה היית מוותר?
"על אלף מוזמנים מתוך 2,500. אני רציתי חתונה של 500 איש גג. אני חושב שחתונה היא משהו אינטימי מאוד, שצריכים להיות בה אנשים שאתה מכיר ושקרובים אליך. זה אירוע שמגלם את האהבה שלך, זה אישי מאוד. אבל אני חושב שהסיפור שלנו הוא שהמון אנשים מאוד־מאוד אוהבים את אשתי ושמחו בשמחתה וזה נפלא. אני יודע שכל מי שהיה שם שמח בשמחתנו".
יום נישואין שונה
"בשנה הראשונה עשינו טעות והחלטנו לחגוג יום נישואין לפי הספר. הזמנו צימר ליד הים והתברר שהצימר היה צריף עם רפרודוקציות של ואן גוך על כל הקירות. בבוקר הציעו ארוחת בוקר רגילה או קונטיננטלית. ההבדל היה שבקונטיננטלית היה גם מעדן. זה היה אחד הצימרים המביכים. מאז החלטנו שאנחנו לא חוגגים ביום הנישואין אלא ביום שהכרנו בו, נר שמיני של חנוכה, ומבלים ערב רומנטי בכיף במקום שאנחנו אוהבים ומכירים. החלטנו על יום ההיכרות לחגיגות, כי הנס לא היה בחתונה אלא בהיכרות. הנס קורה לדעתי ביום שבו אתם נפגשים".
מי היה חסר לך מתחת לחופה?
"סבא שלי שנפטר, שמואל פייברג. הייתי מאוד שמח אם הוא היה שם. וחבר קרוב שלי, אביתר בורובסקי, שנרצח כמה ימים אחרי שהתארסתי עם ציפי. הייתי שמח אם הוא היה שם. הוא היה אדם מלא בשמחת חיים, הכי מצחיק שפגשתי, שעשה רק טוב בחיים שלו. אז זה כואב. אם אני חושב על בן אדם אחד נוסף על ה־2,500 מוזמנים, אז הוא היה צריך להיות שם".
מה לעולם לא תשכח מאותו יום?
"כתבתי על זה בספר שלי, אני לעולם לא אשכח את הפחד שהתמלאתי בו בדרך לחופה. חושבים שהאבות שמלווים את החתן בדרך לחופה תומכים בו, אבל בעצם הם תופסים אותו חזק שלא יברח. אלו רגעי אימה מטורפים, ואני לא אשכח איך מהאימה הזאת ברגע ששברתי את הכוס נפל עליי רוגע. זה היה רגע מדהים של מעבר מפחד גדול לוודאות. מי שהולך לקראת חתונה, שיֵדע שזה מה שקורה. כולם חווים את הפחד ואת הרוגע, אם הייתי יודע מראש שזה מה שיקרה זה היה מקל עליי".