"בעלי במילואים ואני ממש לא יודעת מה עושים עם זה שחברים טובים שלו נהרגים, זו פשוט סיטואציה מורכבת ברמות. חוץ מהקושי לראות אותו מתפרק לגמרי ולדעת שלא תמיד יש לי מה לומר לו.
אין לי איך לנחם, אין לי מה להגיד זה פשוט קשוח. וגם יש פער גדול בין גבר שמתאבל לאישה שמתאבלת. הם הרבה יותר נסגרים וצריכים את השקט. מרגישה שכל חבר טוב שנהרג זה רק שובר אותו יותר. וככ קשה לי לראות אותו ככה ושקשה לו. כל חבר מחדש זה תקופה שפשוט משהו קשה עובר עליו. ואני לא יודעת אם אני מצליחה להגיב ולהיות בצורה המדוייקת לו. יש בנינו תקשורת ממש ממש טובה ואני אומרת לו כל הזמן שאני כאן בשבילו, ומשתדלת לשים לב מה הוא צריך ועדיין אני מרגישה שאני לא מאה אחוז מצליחה להיות".
אנחנו חיים במדינה למודת מלחמות, לצערנו הרב ועדיין במלחמה הנוכחית ללא ספק הפכנו כולנו לרקמה אנושית אחת במובן הכי עמוק. נראה כאילו אין אדם בישראל שלא מכיר מישהו שנהרג במלחמה או מכיר מישהו שנהרג לו קרוב במלחמה. זוהי ממש תקופה לא פשוטה, לכל משפחה עם בן או בת זוג במילואים, במיוחד במצב מלחמה מפני שמדובר באובדן מתמשך ואבל שנחווה באופן שונה על ידי כל אחד מהמעורבים.
התשובה שאכתוב בטור זה לא מתיימרת לתת מענה פרטני אלא קווים מנחים מה אפשר לעשות בסיטואציה כמו זו שהוצגה בשאלה שנשלחה אלי ואני אחלק את התשובה שלי לשלושה חלקים:
1. המיטב שלך כשאת פשוט נמצאת עבורו
בעצם את חווה את הכאב של בעלך יחד איתו, וזה מצב רגשי קשה מאוד. תחושת חוסר האונים מול הכאב שלו יכולה להיות מעיקה במיוחד. כשאת מרגישה שאת לא מצליחה להגיב בצורה שהיית רוצה, חשוב לזכור שזה נורמלי להרגיש חוסר אונים במצבים כאלו. את עושה את המיטב שלך בכך שאת נמצאת עבורו, תומכת ומנסה להבין אותו. שימי לב גם לעצמך: אם הכרת את החבר (ובינינו גם אם לא) האבל והכאב שאת חווה הם גם שלך, באופן שונה אבל עדיין יש שם את מה שאת עוברת. את מתמודדת עם פחדים ודאגות המתמשכות בזמן שבעלך במילואים. חשוב שתשמרי על well being שלך. נסי למצוא זמן לעצמך, גם אם זה פשוט לקחת כמה דקות לנשום או לצאת להליכה קצרה או לפנות לאשת מקצוע שתלווה אותך כי ברור שהוא עובר תקופה לא פשוטה שמשפיעה גם עליך.
2. גברים מתאבלים אחרת מנשים
כמו שכתבת, גברים נוטים להתמודד עם אבל בדרכים שונות מנשים, ולעיתים קרובות הם עלולים להסתגר או לא להביע את רגשותיהם בגלוי. זה נובע לא פעם מציפיות חברתיות או מצורך אישי להתמודד לבד. בעלך חווה אובדן מתמשך של חברים קרובים, וזה ללא ספק מצב מורכב עבורו. הדרך שבה תוכלי לתמוך בו היא להיות שם בשבילו, כפי שאת כבר עושה, ולהציע אוזן קשבת מבלי לנסות תמיד למצוא תשובות או פתרונות. זה בסדר גם שתאמרי לו: "אני לא תמיד יודעת מה לומר אבל שתדע שאני כאן ואני כל כך שמחה שאתה מספר לי". אולי כדאי לנסות לעודד אותו לדבר על חבריו, לשתף זיכרונות טובים או סיפורים עליהם, אם זה מתאים לו. כך הוא יוכל לעבד את האבל בצורה אחרת וייתכן שזה יעזור לו להרגיש יותר מחובר. אם את או אתם רואים שקשה לו לעבד את האבל, זה ממש בסדר לפנות גם לייעוץ מקצועי כדי לאפשר לו מרחב נייטרלי להביע את עצמו.
3. לשמור על נורמליות
בתוך כל זה, הזוגיות שלכם היא משאב חשוב שיכול לעזור לשניכם. תקשורת טובה היא המפתח, וכפי שציינת, יש לכם תקשורת כזו. נסי להמשיך ולשמור על פתיחות וכנות - אל תהססי להביע גם את רגשותייך ולשתף אותו במה שאת מרגישה, זה יכול לעזור לו להבין שגם את חווה איתו את הקשיים. לצד זה תני לו את המקום להביע את עצמו ללא שיפוט כמו שכתבתי לעיל.
את יכולה לשקול להציע פעילויות משותפות שמחזקות את הקשר שלכם כמו לצאת להליכה או לצאת לדייט ביחד (כמובן במידה והוא נמצא בבית) מפני זה יכול לתת לו תחושה של נורמליות ועוגן בתוך הכאוס. דווקא שמירה על השגרה עד כמה שאפשר, יכולה לעזור במיוחד אם הוא מרגיש מבולבל ואבוד בתקופה הזו. וגם כאן - לא להסס לפנות לאנשי מקצוע, זה נכון שהוא עובר התמודדות משלו אבל זו התמודדות שמשפיעה על שניכם ועל הזוגיות שלכם.
ובעיקר לזכור שאת לא לבד בהתמודדות הזו, ויש לך את הכוח לתמוך בבעלך בזמן הקשה הזה. דעי שיש לך את היכולת להיות שם עבורו גם בזמנים הקשים ביותר. אני מאחלת לשניכם כוחות והתמודדות קלה ככל האפשר.
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומיניות, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.