אני לובשת מכנסיים אבל רוצה שהבנות שלי ישארו עם חצאית - מה לעשות?

1. מה עומד מאחורי הפער?

פערים תמיד יהיו בין בני זוג והילדים תמיד יהיו חשופים אליהם. יכול להיות מצב שבו יש הורה שבוחר לעבור לטבעונות וההורה האחר קניבור וגם זה פער שישפיע על הילדים ועל צביון הבית. ההבדל הוא שפער דתי הרבה יותר מפעיל אותנו, כאן זה לא רק הבחירה שלנו עלי אדמות, יש כאן עיסוק עם ה' יתברך בכבודו ובעצמו. זאת אומרת שהפער בעולם הדתי הרבה יותר טריגרי והרבה יותר רגשי מפערים אחרים ועל בני הזוג להיות מודעים לכך, שהם לא פועלים ומגיבים מתוך השכל וההיגיון אלא בעיקר מתוך הרגש. לכן ההמלצה שלי היא קודם כל להבין - מה בדיוק יש בפער הדתי שמפעיל אתכם? מה ה-פחד הכי גדול שלכם? מהניסיון שלי, זוגות הרבה פעמים לא מודים בכך שהפחד מנהל אותם ולכן הם מתחילים לדבר גבוהה-גבוהה ועם סיסמאות או לחילופין מתחילים לדבר על הילדים ומה יהיה עם הילדים במקום לדבר על עצמם. הגיע הזמן להסתכל על הפחד בעינים ולדבר עליו, עליכם.

2. הקשר הזוגי הוא הבסיס

אני חושבת שלפני שמנהלים כל אי הסכמה שהיא, צריך לדעת להתנהל ברמה הזוגית באופן בריא ומכבד. לפעמים מרוב הפחד והחשש שבן / בת הזוג ישפיעו על הילדים, שוכחים את זה שהילדים בראש ובראשונה לומדים מכם איך להתנהל מול קונפליקטים והם עדים לכל ניואנס הכי קטן. כשילדים רואים שלמרות חוסר ההסכמה בין אבא לאמא, עדיין שניהם בוחרים להיות בעמדה מכבדת ומכובדת - זה משפיע לא פחות מאשר ערך כזה או אחר. אם אתם מרגישים שיש ביניכם חילוקי דעות שגובלים בזלזול, חוסר הערכה או חוסר כבוד אחד לשניה - לבנו קודם כל את הסוגיות הזוגיות ביניכם ביחד עם איש מקצוע ולאחר מכן תקשרו את הנושא לילדים. זוג של יודע לנהל קונפליקט פשוט על איפה לעשות את החגים, אין שום סיבה שידע לנהל קונפליקט מורכב יותר על אורח חיים דתי.

3. בחזית המשפחה

יש פערים שהם שחור או לבן, לדוגמה: שמירת שבת - כן או לא. אין כזה דבר לשמור על חצי מהשבת. ולכן, לאחר שאתם מודעים לפחד, מדברים אותו בכבוד, הגיע הזמן להגיע להחלטה כיצד הבית יתנהל. ילדים חייבים מסגרת בטוחה וברורה, יום אחד כך ויום אחד אחרת. ולכן לפני שאתם יוצאים בהצהרות לילדים, דברו ביניכם ותחליטו מהי הדרך בה אתם מחנכים את הילדים שלכם. נכון, יש סיכוי גדול שהיא תהיה שונה מאוד ממה שאת בחרת או אתה בחרת לכתחילה. אבל מרגע שהחלטתם שזו הדרך - זו הדרך. אתם מציגים חזית אחידה אל מול הילדים, הם מקבלים מסר ברור משניכם. המסר יכול להיות גם משהו בסגנון: אמא הולכת עם מכנסיים, זה נכון. ובבית שלנו החלטנו שהבנות הולכות עם חצאית. בסופו של דבר, כשהילדים יגדלו עם יבחרו את הדרך שלהם, ולצד זה כל עוד הם תחת אחריותכם - אתם מתווים את הטון. אני מודעת לכך שזה השלב המורכב והקשה, כי הוא מפגיש אתכם עם הפחדים שלכם ולצד זה, אני גם יודעת שילדים יכולים להכיל מורכבויות וכל עוד אתם תהיו בביטחון בבחירה שלכם ותשדרו זאת - הם יקבלו את השדר שלכם כפי שהוא. אני אביא דוגמה יותר פשוטה כדי להמחיש: ישנן משפחות שבהן אחד ההורים מעשן ודי ברור לשני ההורים שהילדים לא יעשנו. אם במידה ויבחרו לעשן אחרי גיל 18 - זו בחירה שלהם. אבל גם אם הורה אחד מעשן זה ממש לא אומר שהילדים שלו יעשנו.

4. נקודת הבחירה

כתבתי על זה בטור הקודם אבל אני רוצה להרחיב גם כאן. האם לכתחילה הייתי ממליצה לזוגות להיכנס למערכת מאתגרת מהבחינה הדתית? בכנות, התשובה היא שלא. ולצד זה, אני מודעת לכך שאנשים משתנים עם החיים, מה שהיה הוא לא בהכרח מה שעכשיו או מה שיהיה. ולכן אני רוצה לדבר על נקודת הבחירה כי בעיני היא קריטית - במידה ואתם בחרתם להמשיך את חייכם ביחד, להמשיך את ברית הנישואין - זה לא בחירה של 50% או 70% או אפילו 90%. זו בחירה מלאה ב100%. אפשר גם לבחור אחרת, יש זוגות שבוחרים להיפרד ולרגע אחד אסור לנו לשפוט. אמנם החיים עם פערים דתיים עלולים להיות מורכבים אבל אני מאמינה שהם אפשריים, עם ליווי נכון ותמיכה ובעיקר - עם אמונה אחד בשניה ובקשר ביניכם.

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.