אשתי החליטה לעבור ללבוש מכנסיים - מה לעשות?

התחתנו לפני קרוב ל-3 שנים. אני הייתי בישיבה, אשתי לקראת סיום לימודים. דוסים תמימים כאלו. אשתי התחילה עבודה במקום לא דתי ואני חושב שזה ממש השפיע עליה. כמה השפיע? היא החליטה שהיא עוברת ללבוש מכנסיים. משהו שבחיים לא חשבתי שיקרה. אני אוהב מאוד את אשתי אבל לא מסוגל להשלים עם זה שהיא הולכת עם מכנסיים. זה לא מה שדמיינתי ולא מה שרציתי. ניסינו לדבר על זה לא מעט פעמים, אפילו אמרתי לה שאם זה ממשיך ככה אני לא יודע אם נישאר נשואים. היא אומרת שזה לא משנה מכנסיים או חצאית, זה לא הופך אותה לפחות מאמינה וזה מאוד שטחי. אבל בשבילי זה מאוד חשוב. מה לעשות?

בני הזוג משתנים כל הזמן

אנשים משתנים בחיים. זו עובדה. איך שהיינו בגיל 20 זה לא איך שנהיה בגיל 30 או 40, לטוב ולמוטב.
אני חושבת שלפעמים הרבה יותר קל לנו לקבל ולהבין את השינויים שעוברים עלינו מאשר את השינויים שעוברים על האנשים הכי קרובים אלינו. למה? כי יש כאן איזשהו חלום ושברו. רצינו וקווינו למשהו אחד ובסוף קיבלנו משהו אחר לגמרי ומאוד קשה להשלים עם השינוי הזה. לעתים, הוא עלול להיחוות על ידינו כבגידה – הרי היה בינינו איזשהו חוזה לא כתוב שאת ככה ואני ככה, ומה פתאום את משתנה לי מול העיניים? אז מה אפשר לעשות? קבלו כמה נקודות למחשבה:

1. להסכים לכאוב

זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על הנקודה הזו. בעיני היא בסיסית ממש במערכות יחסים. להסכים לשבר שמופיע מול העיניים שלנו, להסכים להודות בזה שנפגענו, להסכים להודות שיש משהו שציפינו ושעצם השבירה של החוזה הלא כתוב הזה כואב. להסכים לכאוב זה להסכים להודות בפגיעות שלנו, מה שלרוב האנשים נחווה כחוויה מקטינה, אבל זה בדיוק להפך. דווקא בעקבות הכאב ובעקבות זה שנבין גם מה כאב לנו נוכל להגיע לידי ריפוי

2. מה זה אומר עלי?

יש אנשים שיקראו את השאלה שהוצגה בתחילת הטור ולא יבינו על מה הבלגן, סה"כ מכנסיים, מה זה משנה? מה זו השטחיות הזו של למדוד בנאדם לפי הביגוד שלו? אבל אם לרגע נצא מנקודת המבט השיפוטית נבין שלכל אדם יש דברים אחרים שמפריעים לו ומפעילים אותו. אז לכן ההמלצה שלי היא לשאול את עצמך – זה שבת הזוג שלי החליטה ללכת עם מכנסיים אומר עלי ש...? הרי בסוף זו בחירה שלה וכמו שאמרנו לא לכל אדם זה היה מפריע. אז למה זה מפריע לך ואיפה זה פוגש אותך? אחרי שהבנת עם עצמך מה יש שם – ממליצה לדבר עם אשתך על הנושא. בנוסף, בתור אנשים מאמינים אנחנו יודעים שכל דבר שקורה לנו בחיים לא קורה סתם. מכל סיטואציה אנחנו יכולים לבחור לגדול או לקמול. ה' יתברך בחר עבורך-עבורכם את ההתמודדות הזו. במקום לנסות להתרכז בלשנות את אשתך, נסה לראות מה תוכל ללמוד מהסיטואציה הזו ואיך לגדול ממנה ולהיות אדם טוב יותר, עבור עצמך קודם כל ואח"כ עבור שניכם.

3. לשחרר את השליטה

לא הרבה זוגות יודעים לדבר על נושאים רגשיים בצורה רגישה שלא תגיע לידי מריבה או האשמה. אחד הדברים שיכולים לעזור לנו לדבר באופן פתוח הוא לוותר על השליטה. יש לנו מין אמונה כזו שאנחנו יכולים לגרום לאדם שמולנו לעשות את מה שאנחנו רוצים. והאמת? שזה נכון – אם משתמשים במניפולציות או כוחנות. אבל זו לא הדרך. בסוף לכל אדם יש בחירה חופשית וצריך לכבד את הזכות הזו. לא חייב לאהוב את הבחירה אבל כן לכבד אותה ואת האדם שמולנו. לפעמים קשה לכבד את הבחירות של האדם שמולנו כי הן מערערות אותנו, הן מכניסות אותנו לפחד ולחוסר אונים, אנחנו מפחדים לאבד אחיזה אז אנחנו מחזיקים חזק חזק את המושכות ובעצם מנסים לשלט ולתמרן את המציאות ואת מי שמולנו (לדוגמה על ידי "איום" – אם לא תחזרי לחצאית נתגרש). התוצאה – אנחנו סחוטים רגשית וגם מרגישים מאוד בודדים במערכה הזו. לכן קודם כל חשוב לשחרר את השליטה על ידי 2 הסעיפים הקודמים.

4. באשר היא שם

אחרי שהסכמנו לוותר על השליטה, הדבר השני שיכול לעזור לנו לדבר באופן פתוח וללא שיפוטיות זה רגע להקשיב אחד לשניה. תקשיב לאשתך באשר היא שם. תנסה להבין רגע מה קורה איתה ומאיפה מגיעה הבחירה שלה למכנסיים לא בגלל שאתה מנסה לשכנע אותה לעבור לחצאית אלא באמת להבין מה קורה איתה ובתוכה בתקופה הזו. אתה קובע שזה בגלל העבודה, מי אמר? אולי היא עוברת תהליכים עם עצמה או אפילו סתם מרגישה יותר בנוח עם מכנסיים? תהיה איתה בהקשבה פשוטה. וכמובן גם תשתף את מה שעובר עליך בלי להאשים, פשוט תשתף בכאב שלך מבלי לרצות שהיא תשתנה כי כואב לך. תשתף וגם תקשיב כי שניכם אוהבים אחד את השניה.

5. לדעת גבולות

אני חושבת שאי אפשר לסיים את הטור הזה מבלי לדבר על גבולות. לכל אדם יש את הגבול שלו ואת מה שהוא מוכן להכיל או לא ולדעתי זו לא בושה. אני חושבת שדווקא מתוך השינוי הגדול אתם נדרשים לבחור להתחתן מחדש. אני יודעת שזה פשוט לכתוב ולא פשוט בהכרח ליישם אבל בעיני זה משהו שנדרש. האם אתה בוחר לחיות עם אשתך כשהיא לובשת מכנסיים? התשובה היא כן או לא. לבחור לחיות עם מישהו ששונה מאיתנו לא אומר שאנחנו מקבלים בלב שלם. מותר לכאוב (זוכרים את סעיף 1) אבל זה אומר לא להסתובב כל החיים בתחושת התקרבנות שעשו לי ולקחו לי. אנחנו אנשים בוגרים בעלי בחירה והגיע הזמן לקחת אחריות על הבחירות האלו.

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.