"איפה את בניקיונות לחג?" שאלה אותי השבוע אחת האמהות מהגן, "אנחנו כבר התחלנו בשבוע שעבר. נשארו לנו רק עוד שני חדרים". "עוד לא התחלתי" עניתי בקול קצת חלש ומבויש, "היה לי המון עומס בקליניקה ואני יוצאת עם קורס חדש אחרי פסח אז לא הספקתי...", המשכתי ותירצתי.
אחר כך בבית, חשבתי לעצמי שה' הביא על המצרים עשר מכות, אבל את המכה האחת עשר – מכת ההשוואות, הביאו בני האדם. מכת ההשוואות לא מבדילה בין דת, גזע, מגזר או מין. היא תוקפת כמעט כל תחום: מהניקיונות לחג עד מלבושי הילדים, מהשעה בה סיימתם את הסדר עד לאילו אטרקציות יצאתם במהלך חול המועד. לא בוחלת בשום אמצעי ומגיעה עם ארסנל כלי נשק כדוגמת אשמה ורגשי נחיתות.
השוואה בזוגיות היא ממש טרור שקט
כמעט בכל תחום ההשוואה היא הרסנית, אך לעניות דעתי השוואה בזוגיות היא ממש טרור שקט. השוואת זוגיות היא משהו כמעט בלתי נמנע בחג. בעוד שבמהלך השנה רובנו מרוכזים, פחות או יותר, בבית שלנו, בבן או בת הזוג שלנו, בשגרה העמוסה והברוכה – הרי שבחג, במיוחד במפגש משפחתי רחב יותר, פתאום כל אחד מבני הזוג "מואר" ביחס לבני זוג אחרים. זה יכול להיות בשיחת נשים פשוטה שבה אחת מספרת "בעלי פינק אותי בתכשיט לקראת החג" או "בעלי עזר לי בניקיונות לפסח ממש יד ביד", או כשאתה רואה איך אחת מבנות המשפחה מהללת את בעלה והלב קצת נחמץ על כך שאשתך אף פעם לא מרוצה ממה שתעשה. זה יכול להיות מול צילומי זוגות פוטוגניים ברשתות החברתיות או במפגש חברים ספונטני שנראה שכולם באו בשמחה ורק אתם רבתם בדרך. השוואה זוגית יכולה לפעול גם בצורה הפוכה – לראות בני או בנות זוג אחרים ולשפוט את עצמנו על פיהם במשפטים כגון: "אם רק הייתי יותר נינוחה, בעלי היה מבין אותי" או "אם רק הייתי יותר גבר-גבר, אשתי הייתה מכבדת אותי". בין כך ובין אחרת ההשוואה הזוגית, שהיא לגמרי טבעית ונורמלית, פוגעת בברית המקודשת בין בני הזוג.
כי להתחתן עם מישהו או מישהי זה אומר שאנחנו מקבלים אותם על אנושיותם, על חוסר המושלמות שבהם. להתחתן זה להבין שאהבה לא תלויה בתכשיט לחג או בפינוק כזה או אחר. שבסופו של דבר, לכולנו יש ימים גם פחות פוטוגניים, שבהם אנחנו עצבניים ומעצבנים. ולא משנה מה בן או בת הזוג שלנו יעשו או לא יעשו – אנחנו מאמינים שהם עושים את הטוב ביותר שלהם. רובנו עושים את השוואות באופן כמעט בלתי רצוני, ועצם ההשוואה היא טבעית ונורמלית. יחד עם זאת, האחריות על המחשבות שמעבר – היא שלנו בלבד. ללמוד להסתכל על הטוב שיש בחיינו, בבני ובנות הזוג שלנו. להיות בחמלה גדולה כלפי עצמנו וכלפיהם ולדעת שההשוואה היחידה שאנחנו צריכים לעשות היא כמה התקדמנו היום לעומת יום האתמול.
בת חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com.