קומיקאי מוצלח בארצות הברית עלה על דרך להתעשר. חשוב לציין כי מדובר בקומיקאי מבוגר, נשוי ועם ניסיון חיים מכובד. באחת מהופעותיו הוא תיאר כיצד הוא הולך לעשות את המכה.
"תקשיבו טוב", אמר. "אני הולך לכתוב ספר שקוראים לו 'למה כל הנשים צודקות, וכל הגברים טועים'."
לפי התכנון שלו, ברגע שהספר יהיה על המדפים כל הנשים יתלהבו ויקנו את הספר כדי לנפנף בראווה בפני בני זוגם. ואז, אחרי שנה, הקומיקאי אמר שהוא יוציא ספר חדש שייקרא "למה בעצם כל הנשים טועות וכל הגברים דווקא צודקים". אז יהיה גל היסטרי נוסף של גברים אשר יקנו את הספר במטרה להוכיח אחת ולתמיד, או עד הספר הבא, שהם בעצם אלו שצדקו לכל אורך הדרך. אפילו לגבי זה שחלבה בפרוזן יוגורט הולך מעולה.
הוויכוח האינסופי בין גברים לנשים חוצה את ההיגיון האנושי, ולמען האמת רובו עוסק ברגש. ברגע שמצליחים לפשט ניסוחים, למשל כשמתווכחים בשפה זרה, הרבה יותר קל להגיע לשורש העניין. בדרך כלל, אפילו כשמתווכחים בנושא מסוים, הוויכוח לעולם לא ייגע בנקודה העקרונית והנפיצה. כי קשה לברר אותה, ובנוסף, כי בתת המודע אנו נהיה מעוניינים להימנע ממנה.
הפתרון - לא להתווכח.
אולם, צריך לדעת גם איך לא להתווכח, ולמעשה מדובר באמנות של ממש.
צאו מנקודת הנחה שאתם הולכים להתווכח. על מושגים ברומו של עולם כמו חינוך ילדים והחלטות אסטרטגיות בנוגע לניהול תזרים מזומנים משפחתי, ובעיקר על נושאי היומיום: על איך עושים כביסה, איך נוהגים, חונים ומתי מצפצפים ברמזור - בירוק? באדום? לא פשוט בכלל. על מה קונים בסופר, על חשיבותן של מתנות יום הולדת, איפה תהיו בחג ומתי מחליפים מגבת.
מחלוקות ולמידה זוגית
נאמר וצצה מחלוקת על משהו שצד א' עשה. באופן טבעי צד ב' "יסמן" את המעשה ויתחיל להגיד שזה לא טוב ולהסביר. עד כאן, גם אם זה לא הכי נעים זה די סביר. אולם, אם צד ב' לא ישים לב הוא עלול להמשיך ולהסביר למה ועד כמה, ולהרחיב, ולהאריך, ואז הוא עלול להתחיל לבלבל את המוח ולאכול את הראש.
בינינו, תוך שנה צד א' וצד ב' כבר קלטו מה כל צד מעדיף או שולל.
תוך שנתיים-שלוש צד א' גם יידע מדוע צד ב' מגיב כך.
לאחר עוד כמה שנים צד א' יתחיל לאבד את הפיוז כשרק יבין לאן הרוחות נושבות.
למעשה, ברבות ימי הנישואין אפשר לחלוטין לוותר על ההסברים המפורטים ודי במבט חטוף כדי לנבא את שיחת המוסר המתבשלת.
נו, וכי תאמר כי אסור לדבר ולהוכיח? ברור שזה מה שאני בא לומר.
ההסברים הארוכים הם שמן בעירה לוויכוחים - והתנצחויות זה לא טוב.
שלב 1: סימון, ושלב 2: התרגיל הקשה
אם מפרקים את תהליך הויכוח מקבלים דו שיח די פשוט.
צד א' - טענה א'.
צד ב' - זעזוע מטענה א' ומצד א' בעצמו.
לפעמים זה לאו דווקא טענה כי אם אבחנה או סתם שגיאה. בכל מקרה, וויכוח בסיסו בניגוד.
בגדול עדיף לא להתווכח. זה נשמע מאוד פשטני אך זו האמת, בטח אם אפשר להימנע מכך - וזוהי מטרת "הסימון". סימון מתבצע כך: לומר "ראיתי מה שעשית ותכל'ס זה עניין חשוב".
בום. בן הזוג א' קולט שצד ב' הבחין במעשיו ומחשבותיו. צד א' יודע שצד ב' לא חושב כמותו - אך יחד עם זאת מבין שהסוגיה לכשעצמה חשובה.
התרגיל הקשה: למצוא את הצודק והנכון בגישה של בן הזוג. לא חייבים להחליט שזה מה שתמיד הולכים לעשות. ברם, אנשים עובדים כמו מראות והיכולת שלך לראות שהוא צודק בדרך כלל תגרום לכך שהוא ינסה לראות למה את/ה צודק/ת גם. בום על קולי.
שלושת הכללים שיעזרו לכם להימנע מוויכוחים:
1. זיהוי המחלוקת והרצון המתעורר להעיר.
2. "לסמן" - ראיתי מה שעשית.
3. למצוא את הצדק בדברי בן הזוג - ולכוון את השיח לקושי והעדפות.
וכמובן שאם אתם אחרי יום ארוך, הסיכויים לרעתכם :)
נתנאל קראוס צילום: באדיבות המצולם
נתנאל קראוס, נשוי באושר.
כותב רב המכר הפוטנציאלי (חפשו בפייסבוק): "המסה ליוצא הדתי המתחיל".