בספר מלאכי, מובאים דברי ביקורת קשים של הנביא. תוכן הביקורת נסוב סביב העובדה שהמזבח, באופן חריג ביותר, ממאן לקבל את קרבנות ישראל. הנביא מצביע על הסיבה שגרמה למציאות עגומה זו, והיא שאנשי ישראל לוקחים נשים נוכריות כתחליף לנשותיהם ללא הצדקה: כִּי ה' הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ:
עיון מדוקדק בתיאור מעשה הבגידה מלמד שהנביא מכנה את אשת הנעורים הנבגדת בתואר הכפול 'חברתך ואשת בריתך'. ויש לברר מה משמעות הכינויים הללו ומה הם מסמלים.
נעמיק בקצרה בירור מושגי החברות והברית:
מהי ברית? כריתת ברית היא פעולה אנושית שמעידה על קשר פנימי איתן שהיה עד לרגע זה בהעלם. ברית המילה היא אות ברית קודש שמגלה את הקשר הפנימי שקיים בין האדם לאלוקיו, וברית הנישואין מגלה שהקשר הפנימי שבין האיש לאישה היה קיים כבר מקדמא דנא (כדברי המדרש על הבת קול שיוצאת עוד טרם ליצירת הולד ומכרזת על פלוני שיינשא לפלונית). מימד הברית בנישואין מורה על כך שהקשר הזוגי נעוץ בשורשים אלוקיים פנימיים.
בנוסף למימד הברית בנישואין קיים מימד נוסף והוא 'חברות'.
מהי חברות? המילה חברות היא מלשון חבירה, יחסים של קירבה הדדית. מימד החברות בנישואין מורה על כך שעל האיש והאישה להיות חברים טובים, מאוחדים, קרובים זה לזו באמצעות שיח קרוב, ומרחב אינטימי משותף ששייך רק להם.
קשר נישואין מיטבי כולל את שני המימדים גם יחד: ברית וחברות. אמונה באלוקיות הקשר והשקעה מתמדת באינטימיות הזוגית ובתחושת החברות.
וכעת לעיקר טענתי. בדורות עברו, מימד הברית בא לידי ביטוי בצורה דומיננטית לעומת מימד החברות ואילו בדורנו התהפכה המגמה, והשאיפה לקשרי חברות בנישואין הביאו להחלשת מימד הברית ולדחיקתו הצידה, ואבאר את דברי.
כולנו מכירים סיפורי זוגיות עתיקים מדורות עברו בהם האיש והאישה חיו חיי נישואין נטולי קשרי חברות וקירבה אינטימית (דוגמה לקשר מעין זה אפשר לראות בהצגה כנר על הגג שם האשה מתלבטת מהי מקומה של האהבה ביחסי הזוגיות שלה עם בעלה). היה ברור לאיש ולאישה שזוגיות ומשפחה הם ערכים נעלים ומקודשים, ולטובת מטרה זו עליהם להשקיע בשמירת התא המשפחתי ולבססו. גם אם האיש והאישה לא היו החברים הכי טובים בעולם, המחשבה על פירוק הזוגיות על פי רוב כלל לא עלתה על דעתם, שהרי הם באו בברית הנישואין, ומשימתם החשובה, הקמת משפחה איתנה, טרם הושלמה.
ואילו כיום, כמעט כל זוג שמחליט להתחתן רוצה חיבור חברי חזק והדדי. אהבה, קשר נפשי וחברות אמיתית. כאשר אלו מתערערים בהמשך השנים, המחשבה על גירושין אינה נחשבת למחשבה פסולה שהרי לדידם, אם אין חברות, אז מה הברית בכלל שווה? ואחוזי הגירושים שעולים כמעט מדי שנה יוכיחו זאת.
נראה אפוא שעלינו מוטלת משימה ראשונה במעלה והיא להשיב לשיח הנישואין את מימד הברית. האיש והאישה לא נפגשו 'במקרה'. הם גם לא התחתנו 'במקרה', ובוודאי שהם לא זכו להביא ילדים לאוויר עולם רק 'במקרה'. יד ההשגחה האלוקית חופף על הקשר הזוגי ואין להקל בו ראש. על בני הזוג מוטלת משימה חשובה, וזו טרם מוצתה. הקלות הבלתי נסבלת של פירוק משפחה בנימוק שמימד החברות איננו נוכח במלואו, היא טעות איומה. לגירושין מחיר כבד הן לבני הבית והן לחברה כולה. עלינו להשיב את מימד הברית לחיי הנישואין, לחנך על אודתו ולהעמיק בחשיבותו בקרב ההורים, המורים ובקרב בני הנוער שטרם נכנסו למעגל הנישואין.
בשולי דבריי חשוב לציין כי אין כוונתי לומר שאין מקום לגירושין. לעיתים נכון ראוי וחובה להתגרש, וזוהי אף מצווה ממצוות התורה, אך מכאן ועד לביסוס חיי נישואין המושתתים בעיקר על מימד החברות, הדרך ארוכה ביותר.
הבה נחבור יחדיו ונשיב, בנוסף למימד החברות, גם את מימד הברית!
הכותב הוא, מנהל המרכז למשפחה באורות ישראל, שירצה על הנושא בכנס תורה שבעל פה שייערך בקמפוס רחובות ביום חמישי (22.3)