בן כמה אתה? עדיין עושה מילואים?
זו השאלה בה אני נתקל כאשר בן/בת שיחי מגלים שסחבק עדיין משרת ביחידה לוחמת (ואכמ"ל). כן, אני נושק לארבעים, ורוב החבר'ה כבר השתחררו. המג"ד בא באופן אישי וביקש לגייס את הניסיון הקרבי שלנו הנותרים לטובת כוח ייחודי ואיכותי - קונספט חדש שנבנה בגדוד בעקבות לקחי מלחמת לבנון השניה וצוק-איתן. אז בחרתי. למרות שכעצמאי זה לא כדאי, למרות שבגילי זה כבר לא קל.
יסכה ואני באים שנינו מבתים מאד ציוניים. ולמרות שהאופן שבו זה התבטא הוא מאד שונה, הערכים שלנו מאד דומים. לשנינו היה ברור שאשרת בצבא. אולם למעשה כשהתגייסתי לצנחנים הייתי כבר נשוי + 1. זה היה משוגע. היה לנו קשה, אפילו קשה מאד. עד היום, כשאני מקבל את הצו (לעיתים קרובות), יש באוויר תחושה ומתיחות לא נעימה. יסכה שתומכת בי בה-כ-ל, קשה לה שאני הולך, ואפילו מתרעמת עליי: "הרי העשייה שלך ביום-יום חשובה יותר..", או משהו בסגנון של, "מילואים זה קבוצה של מבוגרים שמשחקים משחקי מלחמה בכאילו" (במיוחד אחרי אימוני פיינטבול). וכשאני מציין שקר או חם או קשה מכל סיבה שהיא, היא תציין ללא טיפת רחמים – "אתה בחרת בזה, אל תתלונן". אז למה בכל זאת היא מאפשרת את זה?
זה לא בגלל שהיא נכנעת (יסכה? הצחקתם אותי), לא בגלל שהיא מוותרת או מתפשרת. חלק ממסר שרובנו קיבל סביב זוגיות הוא שהתפשרות וויתור זה ערך ושיטה מרכזיים במערכות יחסים. אם זה בין אנשים או בין עמים, וויתור והתפשרות. למשל, בשיר "לתת" המיתולוגי מתחבא לו הוויתור בין השורות המתארות זוגיות של נתינה: "..תמיד לדעת לוותר ואת הטעם לשמר". בחינוך הדתי מגייסים את רחל אמנו שכביכול "וויתרה" לאחותה. הבעיה היא שזה לא מסתדר עם האמירה של חז"ל: "אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו..." (בבא קמא נ, א).
ויתור הוא לא ערך נעלה, הוא אפילו לא הנהגה א-לקית שאליה אנחנו אמורים לשאוף. ה' לא מוותר עלינו ולכן גם לא מוותר לנו. כי לוותר ולהתפשר זה להתייאש מהדיוק. ובחזרה אלינו, כשחיים בזוגיות "בערך" זה דומה לבגד שלא יושב טוב. זה לא נוח ומביא חוסר שקט. לכן חייבים לומר שלא מדובר כאן בוויתור אלא בחירה. רחל בוחרת בדרך ארוכה יותר אבל שכרה הנצחי בצידה. וכשאני בוחר לשמוע את דבריו ורצונותיו של הפרטנר שלי בזוגיות, כשאני בוחר לחפש בו או בה השלמה לדעה שלי, אני בוחר בשלום ושלמות, ולא במלחמה בה צריך לוותר או לנצח. אז למה בכל זאת יסכה הולכת לצידי עם המילואים (נגד דעתה האישית)? לדבריה, זה בגלל שהיא יודעת כמה זה חשוב לי והיא בוחרת להיות איתי בזה. מלכתחילה היא בזה בגלל שהיא אוהבת אותי, לא את הצבא. אבל אני חושב שמחת לזה מתחבאת גם הציונות שלה, האמונה שלה בדרך שאני בוחר ללכת בה בשביל שנינו..
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.
המעוניינים לקבל בכל שבוע לקראת שבת, שאלה/תרגיל/ התבוננות זוגיי, מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". אין בקבוצה שיח ואפשרות לתגובה, רק הזדמנות לקבל הזמנה למפגשון זוגי של השראה. לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com.