לאחרונה זכינו לטייל בשמורת טבע קטנה ומרתקת במישור החוף. לידנו ישבו שלושה עלמי חן. הם שוחחו על דייטים. אף אחד מהם לא היה איזה בראד פיט, אך השיח שלהם היה חיובי מאוד.
לא הרגשתי צורך להצטרף אליהם לשיחה ולעדכן אותם על סטטיסטיקות מגזריות בעולם הדייטים. להסביר להם שיש קשיים, ויש יועצי זוגיות, ויש ספרות ענפה. ורווקות מאוחרת. והרבה דייטים. ודיכאון. וייאוש. אה... ויש גם את הקטע הזה של ה־ "בקרוב אצלך", וה־"נו למה אתה מחכה".
לא הרגשתי צורך להצטרף אליהם לשיחה ולעדכן אותם על סטטיסטיקות מגזריות בעולם הדייטים. להסביר להם שיש קשיים, ויש יועצי זוגיות, ויש ספרות ענפה. ורווקות מאוחרת. והרבה דייטים. ודיכאון. וייאוש. אה... ויש גם את הקטע הזה של ה־ "בקרוב אצלך", וה־"נו למה אתה מחכה".
חשתי כי אם אדחף לשיחה שלהם אז הם יתמהו. הם בסך הכל דיברו על דייטים. הוא יוצא עם מישהי, ולו יש דייט בקרוב, והשלישי כזה חננה ששקוע בלימודים. הם גם צחקו על החננה על זה שהוא חננה. בתכל'ס, מהצד שלושתם נראו חננות. עם אנרגיות טובות ביחס לתחילת התהליך. עבורם תהליך הדייטים הוא תוספת. יש להם לימודים וחיי חברה. הפוקוס עדיין אינו על התהליך. זה דבר טוב.
אין שום סיבה בעולם לחפור להם על בעיות. על רווקות־מאוחרת. על הפסקות בין קשרים. הם לא שם. יש להניח שהם לא נכנסים למדורי יחסים אך במידה וכן - התוכן שדן ברווקות־מאוחרת לא רלוונטי להם. אולם, הם גם צריכים תוכן. כלים שינחו אותם לדייטים מוצלחים יותר. הם צריכים טיפים, מטרות, מיקוד. לא נהי או סטטיסטיקות מאתגרות, ובטח לא ציניות.
נורא מגניב להתעסק עם בעיות. להתריע התראות. לאמץ את השיח החדשותי השלילי. ליצור דרמות. לעניינינו, להסביר לבני עשרים בתחילת דרכם על רווקות־מאוחרת. לסמן משהו כבעייה זו גם בעייה. להגיד שרווקות־מאוחרת זה בעיה, כשבסך הכל זה די הגיוני - זה בעייה. החיים כיום מזמינים רווקות־מאוחרת.
סדר העדיפויות השתנה
אפשר להאריך ולהעמיק לשורשים מהותיים, לדון בכך שאנו חיים בחברה המעצימה מימוש עצמי של הפרט. שהורים ומחנכים דוחפים להתמקד בהשגת תעודה אקדמית ו/או מקצוע. תוסיפו לזה מלאי אינסופי של סרטים רומנטיים או סרטי קומיקס עם סצינות רומנטיות. פוטושופ. ועוד אינספור תבלינים לקלחת שבה מתבשל מרק בטעם "מגיע־לי".
בפועל, באופן טבעי מתחתנים יותר מאוחר. כיום סדר העדיפויות השתנה, הורים מבקשים שילדים יסיימו קודם תואר. יש קצת חוסר סנכרון ביציאה ללימודים בין הבנים לבנות. גם יותר קל להיתלות בהורים, ובכלל מטרות ותעדופים אינם שווים בין כולם. יש שהם לחוצים להתחתן ובוער בהם להקים משפחה, ויש שפחות בוער בהם. ויש שבוער בהם ולא הולך להם. המעניין הוא שהרוב עדיין מתחתן במהלך שנות ה־20. אולם, החשש הוא מפני התעצמותה של מגמה.
לשנות את השיח
צריך לשנות את השיח.
גם לקרוא לשנות את השיח זה קול.
צריך יותר כלים לחבר'ה שבתחילת הדרך. יותר טיפים. יותר המלצות. יותר תוכן להתחלה. איך יושבים בדייט, מה זה דאודורנט וכו'. תוכן תועלתני, להפציץ במדריכים יעילים שיעזרו לרווקים ורווקות להעצים קשרים בריאים ולהינות מזוגיות כיפית וטובה.
אפשר להאריך ולהעמיק לשורשים מהותיים, לדון בכך שאנו חיים בחברה המעצימה מימוש עצמי של הפרט. שהורים ומחנכים דוחפים להתמקד בהשגת תעודה אקדמית ו/או מקצוע. תוסיפו לזה מלאי אינסופי של סרטים רומנטיים או סרטי קומיקס עם סצינות רומנטיות. פוטושופ. ועוד אינספור תבלינים לקלחת שבה מתבשל מרק בטעם "מגיע־לי".
בפועל, באופן טבעי מתחתנים יותר מאוחר. כיום סדר העדיפויות השתנה, הורים מבקשים שילדים יסיימו קודם תואר. יש קצת חוסר סנכרון ביציאה ללימודים בין הבנים לבנות. גם יותר קל להיתלות בהורים, ובכלל מטרות ותעדופים אינם שווים בין כולם. יש שהם לחוצים להתחתן ובוער בהם להקים משפחה, ויש שפחות בוער בהם. ויש שבוער בהם ולא הולך להם. המעניין הוא שהרוב עדיין מתחתן במהלך שנות ה־20. אולם, החשש הוא מפני התעצמותה של מגמה.
לשנות את השיח
צריך לשנות את השיח.
גם לקרוא לשנות את השיח זה קול.
צריך יותר כלים לחבר'ה שבתחילת הדרך. יותר טיפים. יותר המלצות. יותר תוכן להתחלה. איך יושבים בדייט, מה זה דאודורנט וכו'. תוכן תועלתני, להפציץ במדריכים יעילים שיעזרו לרווקים ורווקות להעצים קשרים בריאים ולהינות מזוגיות כיפית וטובה.
מייק דייט גרייט אגן!
נתנאל קראוס, נשוי באושר. כותב רבי המכר הפוטנציאליים (חפשו בפייסבוק):
1. "המסה ליוצא הדתי המתחיל". 2. "המסה ליוצאת הדתיה המתחילה" - לאחרונה יצא לרשת!
צילום: נתנאל קראוס