יקרה שלי,
את יודעת שאני בדרך כלל לא כותבת מכתבים כאלה, אבל אני כבר לא מצליחה לדבר אתך, ושמעתי שלפעמים מכתב כזה יכול לעזור... כשאני מדברת אתך על העניינים האלה, אני מרגישה שאני מדברת לקיר. אני רואה אותך "עושה כן" עם הראש ומרגישה שאת לא שומעת מילה ממה שאמרתי. וזה קשה לי... כ"כ קשה לי.
אז למה אני בכל זאת טורחת וממשיכה לנסות? כי את הבת שלי. כי אני אוהבת אותך. כי אני לא מפסיקה לחשוב עלייך ורוצה כל כך שיהיו לך את החיים הכי טובים ומאושרים שיש. אני לא חושבת על עצמי. באמת. אני חושבת רק עלייך ורוצה כל כך שיהיה לך טוב. וקשה לי... שובר אותי שאת לא מקשיבה... שארבעים שנה של ניסיון זה כלום בעינייך. שאת פונה לרבנית, שבקושי מכירה אותך, שאין לה מושג מה את אוהבת ומה קשה לך ומה עברת כל השנים, במקום לדבר איתי. עם אמא שלך שגידלה אותך, שאוהבת אותך כל כך.
למה את חושבת שהחברות שלך מכירות אותך יותר טוב ממני? למה את חושבת שלכל הרבנים שלך במדרשה יש ניסיון יותר ממני? אני גידלתי אותך. אני התעוררתי להאכיל אותך בלילה, אני הקשבתי לסיפורים שלך ואני שמעתי אותך בוכה. נכון שאולי אני לא יודעת ללמד תורה ואני גם לא רבנית, אבל אני יודעת ומכירה אותך. אני יודעת מה מתאים לך. אני יודעת מה יהיה לך טוב.
קשה לי שאת אף פעם לא מקבלת את ההצעות שלי, שאת אפילו לא מוכנה לשמוע אותן... את יודעת כמה אני משתדלת בשבילך? את יודעת כמה אני חושבת עלייך? כמה אני מתפללת עלייך? מה יש לי בחיים חוץ ממך?! חוץ מהילדים שלי. אני כל כך רוצה להשתתף אתך. לשמוח אתך. להיות שותפה לדרך שאת עוברת, ואת… משאירה אותי בחוץ, בחוסר ידיעה ובחוסר אונים. לא מגיע לי קצת נחת ממך?!
אני יודעת שלא תמיד קל לך, אני יודעת כי אני אמא שלך. אני יודעת כי גם אני עברתי את זה. גם אני נפגשתי עם בחורים לפני אבא. גם לי היו שאלות והתלבטויות. גם אני הייתי פעם בגילך וגם אני רציתי מאוד להתחתן. אז למה את לא משתפת אותי? מה יש ברבנים שלך שאין בי? ולמה את חושבת שחברות שלך יכולות לעזור לך יותר ממני, בחורות צעירות וחסרות ניסיון, שאפילו לא התחתנו…
איך זה שאת אף פעם לא מספרת לי עם מי את נפגשת? איך זה שאת אף פעם לא רוצה לשמוע את דעתי?
אני כבר לא נחשבת בעינייך? ומה עם כיבוד הורים?! הרבנים שלך יודעים שאת לא משתפת אותי בכלום? שהשנים עוברות ואני עומדת מהצד, דואגת, מתפללת, ואת, בכלל לא אכפת לך... חושבת רק על עצמך...
בתי היקרה, קשה לי מאד ואני כותבת לך באמת מהלב שלי. לב של אמא.
כשתהיי אמא אני בטוחה שתביני, ובינתיים אני מקווה שאולי בזכות המכתב הזה פעם אחת תקשיבי גם לי.
אמא, שאוהבת אותך.
כמה מילים לסיום...
ניסינו להציג ביושר את שני הצדדים. מצד אחד אמא שאוהבת ודואגת לבת שלה, ולא תמיד מרגישה שהבת איתה, ומהצד השני, בת שמאוד מחפשת את הדרך שלה, ולא רוצה לאבד את הקשר עם אמא שלה. חשוב לנו מאד לומר שמטרתנו בכתיבת המכתבים לא הייתה להכריע או לשפוט מי צודק. מטרתנו היא להציג את הטיעונים ואת הצדדים השונים על מנת שכל אחד יבין במקצת את הצד השני וכך יוכל להתקיים שיח בונה ומקדם בין שני הצדדים, מתוך האמונה שהבנה ותקשורת בונה מקצרות תהליכים ובעז"ה על ידי זה ירבו שמחות.
בימים הקרובים נפרסם את תגובת הבת למכתב. המשיכו לעקוב!
נחמה ביטקובר צילום: באדיבות המצולמת
נחמה ביטקובר היא מאמנת רגשית וראש מכון "עומק הקשר" - מכון העוסק באימון וליווי בנות לקראת זוגיות מאושרת.
058-4170276 או באתר: עומק הקשר, אימון רגשי