חזרתי מתפילת ותיקין של הנוער בשכונת מגורי, בישיבת אמי"ת, אחרי שכל הלילה למדו שם מאות בשיעורים מגוונים. היה זה אחרי שנטלתי חלק בלימוד נשי של פרויקט "עכשיו, תורה!" וכן באירוע הלימוד המרשים של אוניברסיטת בר אילן בשיתוף תנועת הבוגרים של בני עקיבא.
חזרתי. עצרתי לחשוב והבנתי:
פריחת שיעורי התורה שהיו בכל הארץ בליל אמש היא מחזה שלא נראה כמותו שנים. עד לפני שנים בודדות לנשים בסביבה לא היה רלבנטי לצאת ללימוד בליל הושענא רבה והשיעורים הציבוריים היו פחות מותאמים ולא כל כך מגוונים. רק לפני שנתיים עוד עשיתי שיעור אינטימי בסוכה הפרטית שלנו.
והפעם? עולם אחר!
עושר אדיר לכל גיל וכל סגנון; לילדים, לנוער, לנשים ולגברים. התנועה בין השיעורים מזכירה את ליל שבועות.
חזרתי והבנתי. הבנתי את מה שכתבתי פה, באתר כיפה, בערב יום כיפור. הבנתי שכאשר יש עליה בהשתוקקות לתורה ולרוחניות בסביבתנו, זה משפיע ומעלה את כל העולם, ואין להתפלא ששירי קודש של זמרים כמו ישי ריבו צועדים בראש מצעדי הפזמונים, כי ישראל לגמרי "ערבין זה בזה" ו"כולנו ריקמה אנושית אחת" וכשחלק מתרומם, זה מושך את כלל ישראל כלפי מעלה. אולי פה טמון הסוד. ניסיון להשתפר אצלינו יגרום לכך שאורה הטוב של התורה יגיע לכל מקום, לא במלחמות אלא כפרי של חיפוש ורצון. לא צמא למים ולא רעב ללחם כי אם לשמוע את דברי ה'.
זכות גדולה לחיות בדור כזה ולוואי שנהיה ראויים לה..
חג שמח!