כאשר בין שחרית למוסף
שליח הצבור אומר תפילה לשלום המדינה
זהו הרגע המאושר ביותר שלי בשבוע.
כאשר אני שומע
"אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו"
אני קם כמו קפיץ
ואיני משנה מילה אחת.
כל ההוכחות שבעולם
אינן משנות לי מאומה
וככל שלועגים
יותר ויותר אני אומר תפילה זו.
יש לי חשק לקום ולומר לשליח הציבור
אמור עוד פעם ועוד פעם.
יש לי חשק לקום ולנשק אותו.
גם כאשר המדינה והממשלה מחללות קדושת השבת
אני ממשיך לומר תפילה לשלומם
וגם כאשר הן מחללות קדושת הארץ
אני ממשיך להתפלל לשלומם.
ולא אפסיק.
כי זו המדינה שלי, אין לי אחרת,
ואני אוהב אותה כמו שהיא.
וזו הממשלה שלי, כן זו הממשלה שלי,
ואחזור על זה אלפי פעמים.
יש לי ביקורת קשה עליה
יש לי צער נורא בגללה
אבל זו הממשלה שלי.
כאשר תוחלף בממשלה טובה הימנה
אשמח מאוד
אך בינתיים היא הממשלה שלי
ואמשיך להתפלל עבורה מכל הלב.
וכאשר תוחלף, אתפלל עבור הממשלה הבאה
ואגיד: זאת הממשלה שלי
ואתגאה מול כל העולם כולו:
אני כבר לא עם נדרס,
שממשלת עם זר מחליטה עבורו,
יש לי ממשלה משלי.
אתם שומעים, עמי העולם,
יש לי ממשלה שלי, ואני גאה בזה.
ממשלה הולכת וממשלה באה,
והגאווה לעולם עומדת.
ואם מישהו ידפיס מדבקה:
"אני אומר תפילה לשלום המדינה"
אדביק אותה על תיקי ועל דש מעילי.
אדביק אותה בגאווה.
גאווה היא מידה מאוסה
אך הגאווה הזאת היא טהורה
כמו פרח שנולד אתמול.
ואם, חס ושלום, מדינה זו וממשלה זו,
תחוקק חוקים נגד תורתנו
אבכה הרבה כמובן
אומר לכולם שחוקים אלה בטלים כעפרא
אבל אמשיך לומר את התפילה לשלום המדינה
בשמחה.
יש הרואים את הצללים
ויש הרואים את האור שמעל הצללים
שהרי אם יש צללים, סימן שיש אור.
והאור הזה הוא כל-כך מתוק.
לכן אני אומר את התפילה לשלום המדינה.