ש: בויכוח אם לחסן תינוקות או לא, מה אומרת ההלכה?
ת: זו לא שאלה הלכתית אלא רפואית. שאל רופאים.
ש: אבל יש חילוקי דעות בין הרופאים. אז מה לעשות?
ת: במקרה כזה, ההלכה אומרת ללכת אחרי הרוב, כלומר הזרם המרכזי ברופאה. והוא אומר בכל תוקף לחסן.
ש: אנשים טוענים: אם תינוק הוא בריא, מה ההגיון להכניס בו תרופות?
ת: זה נקרא מניעה. זה דבר שקשה לאנשים לקבל: אל תאכל הרבה, אל תשתה הרבה, אל תעשן, אל תיסע מהר. אך באמת יותר טוב למנוע מחלה מאשר לרפא אותה אחרי שכבר הגיעה.
ש: אולי יש להשאיר זאת להחלטתו של כל אחד?
ת: אין זה כל כך פשוט, כי מחלות עוברות מאחד לשני, ויכולות להתפשט למימדים של מגפה, שגורמת לרבים נזקים חמורים ואפילו מות.
ש: אז אם רבים יתחסנו, אין צורך שכל אחד יתחסן?
ת: יש מחלות, שכדי לא להתפשט, מצריכות שלפחות 95% יתחסנו. ויש כאלה שמסיבות רפואיות שונות אינם יכולים להתחסן. אז למעשה כולם צריכים להתחסן. אסור להיות אנוכי. הכלל מגן על הפרט, גם על ידי קופת חולים ובתי חולים.
ש: הם טוענים שיש שיטות חלופיות להגן ממחלות מלבד חיסונים?
ת: מה הן? הרי החיסונים שמו קץ למגפות נוראות שהשתוללו בהיסטוריה ומנעו אחרות. מדובר במחלות נוראות וממיתות, למשל טטנוס. ומה שיש להם להציע? שום דבר. אין שום הוכחה מדעית שיש שיטות אחרות. השיטה היחידה שהוכחה מדעית כמועילה, זה החיסון. להחליף אותו בכל מיני דברים באוויר, זה סיכון עצום.
ש: האם לגוף אין מערכת אימונולוגית טבעית המסוגלת לגבור על המחלות?
ת: לו היה כך, לא היו כל המגפות הנוראות.
ש: זה מפחיד לעשות המון דקירות לתינוקות.
ת: זה לא המון. בזריקה אחת, יש כמה חיסונים.
ש: אבל אם מחלות אלה נעלמו, אז מה יש לדאוג?
ת: הן לא נעלמו לחלוטין. הן עלולות לפרוץ מחדש כל רגע, אם לא נחסום אותן. יש עדיין שרידים פה ושם בעולם. אשרינו שבארצנו יש לנו גישה לחיסונים. יש עדיין מקומות בעולם שלא מחסנים, כגון נגד שיתוק ילדים, ואחרי נסיעה לשם, עלולים להביא את המחלה לכאן ולהפיץ אותו. למשל, יש עדיין חצבת.
ש: אני ממשיך בטענותיהם: מגזימים בדבר חומרת המחלות כדי לשכנע אותנו לחסן...
ת: שמע, שתוק ילדים כשמו יכול לגרום שיתוק למערכות רבות כולל מערכת הנשימה, אדמת אצל נשים בהריון יכולה לגרום להולדת עובר עם מומים חמורים או מותו, הפטיטיס B יכולה להידרדר לשחמת הכבד או סרטן הכבד, חצבת יכולה לפגוע במוח ולגרום דלקת המוח. עוד דוגמאות?
ש: אין צורך. מובן. אך הטענה העיקרית שלהן היא שהחיסונים בעצמם מזיקות?
ת: הגענו! אכן, לכל תרופה יש תופעות לוואי, באופן נדיר או תדיר, קל או חמור. למעשה תופעות לוואי קלות כגון גירוד במקום הזריקה, או אדמומית, קורות. אבל תופעות לוואי חמורות הינן נדירות ביותר. זה גם התנאי למכירת תרופה או חיסון. זה נקרא מאזן רווח-הפסד.
ש: ומבחינה הלכתית מותר להיכנס לסיכון אפרי כדי למנוע סכנה גדולה?
ת: כן. כך כתוב בתפארת ישראל על משניות יומא. מותר ומצוה לאדם לקחת על עצמו סיכון קל כדי להציל חברו מסיכון גדול כגון טובע בנהר, קל וחומר כדי להציל את עצמו. לכן הוא מתיר חיסון. קל וחומר בימינו הסיכון של אי חיסון הוא לאין עורך יותר גדול מהסיכון של חיסון.
ש: יש טוענים שחיסון עלול לגרום טרשת נפוצה או אוטיזם...
ש: לגבי אוטיזם יש לומר ברורות שהיה מחקר בודד מלפני 20 שנה שטען שיש קשר בין חיסון נגד חצבת-אדמת-חזרת לבין אוטיזם. מאז, כל המחקרים מראים שזה לא נכון, ואותו מחקר היה מזוייף ושקרי, והחוקרים דאז חזרו בהם. באשר לטרשת נפוצה, כאשר התחילו את החיסון נגד הפטטיס B, אלה שחלו בה, האשימו את החיסון, מאז בוצעו מחקרים רבים שהוכיחו שאכן מחלה זו פוגעת בצעירים, אך לא באחוז יותר גדול אצל מי שקיבל חיסון זה.
ש: בחיסונים יש אלומיניום, וזה מאוד מסוכן!
ת: אין לכך שום הוכחה מדעית. נכון שיש אלומיניום בחיסונים, וקצת נשאר במקום החיסון, אך אין שום מחקר המראה שהוא גורם למחלות. משתמשים במלחי אלומיניום כבר יותר מ-90 שנה, וכל שנה מחוסנים עשרות מליונים, והמאזן סיכון-תועלת הוא לטובת החיסון, במיוחד שלא הוכח שיש איזה סיכון.
ש: יש טוענים שכל זה קונספירציה של יצרני החיסונים כדי להרוויח כסף.
ת: יש פיקוח ממשלתי מחוץ לכל חשבונות רווחים. וכן קופות החולים מפסידות כאשר אין חיסונים, כי הטיפול במחלה הוא לאין ערוך יותר יקר מאשר המניעה על ידי חיסון. אם 99% מהרופאים בדעה חיובית לגבי חיסונים, זה בעייתי לראות קונספירציות.
ש: ובסיכום?
ת: ראה שהחיסונים נגד דיפטריה, טטנוס, חצבת, שעלת, חוסכים כל שנה 3-2 מיליון מתים ,לפי ארגון הבריאות העולמי. כל החיסונים מצילים 9 מיליון אנשים כל שנה. היה אפשר להציל עוד 16 מיליון אם החיסונים היו מתפשטים. החיסונים הוכיחו עצמם, הצילו מאות מיליונים, חסלו מגפות. המחקרים המדעיים מוכיחים שסיכון החיסון הוא אפסי לעומת סיכון המחלות, סיכון למתחסן וסיכון לאחרים (ועיין באתר ויקיחיסון – מ"צ).