אקופונקטורה או דיקור סיני טוענת שיש אנרגית חיים המכונה צ'י הזורמת בגוף בשתי צורות, יין ויאנג , וכאשר מופר האיזון בגלל חסימות, אז האדם חולה או פצוע, והאיזון מוחזר על ידי דקירה בנקודות מסויימות הנמצאות לאורך מרידיאנים, שפותחת חסימות. יש מצרפים לדקירה חימום או חשמל או אור או גלים או מגנטיות או לחץ מכני.
אין לכל ההנחות האלה שום בסיס מדעי ושום הוכחה. בכל זאת עשרות מליונים של אנשים בעולם משתמשים בדיקור סיני במקום רפואה רגילה. אגב, בסין עצמה הכיוון הפוך: עזיבת הרפואה הסינית לטובת הרפואה המודרנית.
האנרגיות האלה אינן דבר פיסי אלא מטפיסי. לכן אי אפשר להוכיח מציאותן או אי-מציאותן בכלים מדעיים, אלא הן אמונה ככל אמונה.
נעשו מחקרים רבים להעריך את תועלת השיטה הזאת כדי לשכך כאבים או לרפא מחלות מסויימות, וכמעט כולם העלו שאין הצלחות יותר מאשר השאה ופלצבו. במיעוט המחקרים שטענו לתועלת יותר מפלצבו, התגלו פגמים בשיטת המחקר, כגון מדגם קטן או העדר סמיות כפולה או הטיה קוגניטיבית.
יתר על כן, אף אם יתגלה שלדיקור הסיני יש תוצאות טובות, אין הכרח שזה בגלל אותה תיאוריה של אנרגיה ומרידיאנים, אלא יתכן שיש סיבות אחרות.
זאת ועוד, יש גם סיכון בשימוש בדרך זו, כאשר הוא בא על חשבון שיטות של הרפואה הרגילה שיכולות להציל. אך בזה יש להבחין בין רפואה חלופית שיתכן בה אותו סיכון לבין רפואה משלימה שהיא רק בזבוז משאבים.
המחקרים נעשים בעזרת אקופונקטורת דמה Sham Acupuncture, כאשר קבוצה אחת מקבלת דיקור סיני רגיל ,והשניה דיקור מזוייף כגון לא בנקודות האמיתיות ולא במחט אמיתי אלא מתקפל, ובודקים אם יש הבדל בתוצאות. אכן גם לדיקור דמה יש תוצאות עקב כמה סיבות: סוגיסטיה, אמון המטופל המטפל, תקות המטופל לרפואה, יחס לבבי וחם של המטפל, רושם המומחיות של המטפל, שיפור ספונטני, תנודות בסמפטומים, נסיגה לעומת הממוצע, טיפול נוסף, רצון המטופל לא לאכזב את המטפל, הטיית החוקר ועוד.
למסקנה, אין כאן מדע אלא פסבדו-מדע, פסבדו-רפואה.