בית הדין הרבני הגדול דחה את צאוותה של צעירה ישראלית שהתאבדה וביקשה לשרוף את גופתה בשווייץ, והורה על הבאתה לקבורה בארץ. ההחלטה התקבלה במסגרת ערעור שהגישה הפרקליטות נגד פסיקה קודמת של בית הדין הרבני האזורי באריאל, שקבע כי המנוחה לא הייתה כשירה לקבל החלטות בנוגע לגופה ולירושתה. אמה של הצעירה, שהתנגדה למימוש הצוואה, טענה כי בתה נאבקה במצוקה נפשית קשה ולא הייתה במצב מנטלי שאפשר לה לקבוע את גורל גופתה באופן מחייב.
הפרקליטות מונעת קבר ישראל
במהלך הדיון טענה המדינה כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בנושא שריפת גופה, אך הדיינים קבעו כי לבני משפחתה של המנוחה עומדת הזכות לפעול בהתאם לאמונתם ולדרישתם להביאה לקבורה מסודרת. בפסק הדין נמתחה ביקורת על עצם הגשת הערעור מצד הפרקליטות, כאשר הדיינים תהו מדוע המדינה מבקשת למנוע מהמשפחה לממש את רצונם האחרון של ההורים.
הם הדגישו כי "מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים להשבת גופותיהם של הנרצחים והחטופים במלחמה וזאת במטרה להביאם לקבר ישראל כמנהג ישראל מדורי דורות... כאשר במצב זה ובתקופה זו משקיעה הפרקליטות מאמצים במניעת הבאתה של בת ישראל לקבר ישראל נגד תחנוניה של הוריה ומשפחתה".