לא הייתי תלמיד בישיבת אור עציון, ולא למדתי תורה מפיו של הרב בצעירותי. לאחר שסיימתי את שנות לימודיי בישיבת הר עציון, התמניתי לרב של משואות יצחק ומשם החלה ההיכרות רבת השנים עם הרב. הקשר הראשוני היה בתיווכו של מושקו זצ"ל שהיה שותף אמיתי לרב דרוקמן למפעל החינוכי שהוקם באזור.
-
עוד באותו נושאהרב שמואל אליהו: זאת הצוואה שהרב דרוקמן השאיר
27/12/22 10:03
"הייתי מתקשר בשעה 22:00 הוא היה אומר לי: 'תבוא ב-01:00-02:00'"
כל דבריי יהיו מזווית של "שכן" , כאחד שזכה לגור ליד הרב כשלושים שנה. ביתו של הרב דרוקמן היה פתוח לכל דורש ומבקש. אנשים ונשים מכל קצוות הארץ נהרו לביתו. לבו הטוב של הרב היה פתוח לכל מי, שפנה אליו והוא השתדל בכל מאודו לעזור לכל אחד ואחת. היה דואג לעניים ולאנשים במצוקה. אני זוכר שהייתי מתקשר לרב בשעה 22:00 באיזה ענין הוא אמר לי: "תבוא בשעה 1:00 או 2:00 לביתי ונדבר".
רבבות בהלווית הרב דרוקמן צילום: Yonatan Sindel/Flash90
ברוב הפעמים, שהגעתי לביתו היו עוד אנשים, כל אחד וענייניו הוא. לא היה צריך לדפוק בדלת, הדלת היתה פתוחה. הרב ישב בחדר גדול ורחב ממדים, שהיה חדר שיעורים ואם באותו רגע לא התקיים שיעור היה הרב עסוק בבקשות, שאותן רשם בפנקסו, על מנת שלא לשכוח לתת מענה לכל אחד ואחת.
"ההזמנה הזו נהפכה לקביעות"
היה לי מנהג קבוע לפקוד את ביתו של הרב בערב פסח. עשינו "ערוב תחומין" איזורי לכל השנה, על מנת שתושבי משואות יצחק יוכלו להגיע לאזור מרכז שפירא והפוך. החדר הגדול שבו ישב הוכן באותן דקות לקראת ליל הסדר שולחנות ארוכים לאורך כל החדר. הכנות נעשו במרץ רב לקראת ליל סדר המוני עבור כל דכפין ודצריך. זה היה מדהים לראות כיצד הבית נערך לליל הסדר, והרב בשלוות נפש התפנה לכל נושא וענין.
הרב הקפיד ללכת לכל ברית מילה, בר מצוה ובוודאי חתונה של כל תלמיד ותלמיד וצאצאיו. הרב לא ויתר על אף ניחום אבלים, ונדד ונסע בכל רחבי הארץ על מנת לנחם ולהיות בבית האבל. מצות סוכה היתה אהובה על הרב שם ישב במרבית שעות היום, וקבל במאור פנים רבים שבאו לשמוע דברי תורה ודברי עידוד. לפני כ- 27 שנים הזמנתי את הרב לתת שיעור בערב יום הכיפורים במשואות יצחק. ההזמנה הזו נהפכה לקביעות וכך מדי שנה בשנה היה מגיע ומלמד למרות שביום הכיפורים עבר לפני התיבה את מרבית התפילות. גם בשנה האחרונה הגיע הרב לבית הכנסת שהוא על כיסא גלגלים ונתן שיעור קצר לקראת יום הכיפורים.
הרב דרוקמן צילום: גילי צרפתי
ששאלתיו על כך שאולי נוותר הפעם הוא ענה לי: "קביעות זו קביעות". לא היה מוכן לוותר. הרב ידע לדבר עם כל אחד בשפתו. מקטון ועד גדול, ביקר בבתי הספר האזורים, דיבר עם חניכי בני עקיבא, ובכלל כל קבוצה שרק בקשה להיפגש אתו נענתה בחיוב.
" הייתי יכול לדון ואף להתווכח ואפילו להתעמת"
אני רוצה לציין במיוחד את הרגישות הענקית של הרב כלפי בן אנוש. כשכן, אני יודע שהיה לו קשר עם הקיבוצים שבאזור ובמיוחד עם משפחות שכולות. אמנם, היה איש ציבור ובנה עולם של תורה ישיבות וגידל תלמידי חכמים במחיצתו אבל יחד עם זאת נוכחותו באזור שיש בו מגוון של קיבוצים ויישובים היתה מורגשת.
הרב חיים דרוקמן צילום: דברי שיר
בנימה אישית, היו גם דברים שלא הסכמתי עם הרב, ובשל הענווה הגדולה שהייתה לו, הייתי יכול לדון ואף להתווכח ואפילו להתעמת. היכולת לאפשר לי הצעיר להביע עמדה, ולרב הוותיק והמבוגר והגדול לשמוע את הקול יש בכך מעלה גדולה .
בהקשר שלנו, לרב דרוקמן היו כמה מעגלים. מצודתו היתה פרוסה בכל הארץ ישיבות ויישובים שהיו עמו בקשר, והיה את המעגל הסמוך יותר קהילת מרכז שפירא ויישובי הסביבה הסמוכים. השכנות לרב מותירה יתמות וחיסרון גדול - אין תמורה לאבידה הגדולה.
"הרבנית שרה, שהיתה יד ימינו ובשלוות נפש ליוותה אותו לכל מקום"
היה ביכולתי לבקרו פעמים רבות בשל הקרבה הגאוגרפית. פניו הזוהרים לא משים מזכרוני. הרגשתי את זריחת שמשו במלוא התוקף. ראיתי אותו במצבים שונים, ברגעים יפים וברגעים קשים. ראיתי את דאגתו הגדולה לכל אחד ואחת. אדם שמוותר על צרכיו האישיים והכל למען כלל ישראל. מעתה אעבור ליד ביתו וארגיש את היתמות את חסרונו. זו הזדמנות להזכיר את הרבנית שרה, שהיתה יד ימינו ובשלוות נפש ליוותה אותו לכל מקום. הרבנית היתה עסוקה כרופאת האזור אבל יחד עם זאת, היתה לצדו לכל אורך הדרך, והכל בענווה ובצניעות גדולה.
מורנו הרב, אנא תהיה מליץ יושר עלינו בשמים, היית דמות מאחדת עבורנו, תתפלל על אחדות עם ישראל. תהא נשמתו צרורה בצור החיים – אמן.