הכנות לחג
- קמים מוקדם לאמירת סליחות ועושים נפילת אפים. אולם במהלך תפילת שחרית אין אומרים תחנון.
- לא תוקעים בשופר כדי להפסיק בין תקיעות רשות לשל חובה.
- יש הנוהגים לטבול במקווה לפני יום הדין.
- התרת נדרים כמקובל לפני שלושה אנשים .
- השנה יש לזכור לעשות פרוזבול למי שהלוה כסף או שיש לו חשבונות בבנק ובמיוחד אם הוא ביתרה / יש לו פקדונות .
- הדלקת נרות ולברך "להדליק נר של יום טוב". ו"שהחיינו".
יום הדין או יום טוב
מחד ראש השנה הוא יום הדין מצד שני יש לו דין של "רגל". ולכן נהגו לשמוח בראש השנה אבל לא שמחה יתירה. ולכן לא אומרים הלל , ובתפילה לא מזכירים "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון". וכך פוסק הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה (ג,ו) :"...אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה". נהגו ללבוש בגדים נאים ומכובדים אבל לא את היפים ביותר מפני אימת הדין.
תפילת מעריב
החל מתפילה זו יש להקפיד להוסיף בתפילת העמידה את ההוספות השונות: "זכרנו","מי כמוך","וכתוב","בספר חיים", "המלך הקדוש". וכן את התוספות המקובלות בקדיש. (לעילא לעילא וכו')
קידוש של יום טוב
בורא פרי הגפן, קדוש של ראש השנה, אשר בחר בנו, מקדש ישראל ויום הזיכרון. בעל הבית מקדש ומברך "שהחיינו".
מאכלים מיוחדים
הגמרא במסכת כריתות ו ע"א אומרת: סימן מילתא הוא" כלומר, יש משמעות לסימנים שאם נעשה סימן של ברכה בתחילת השנה תהיה לכך השפעה להמשך השנה. ולכן נהגו לאכול מאכלים שיש בהם סימן טוב לדוגמא : תמרים - ייתמו שונאינו, רימון - שירבו זכויותיו כרימון, סלק - יסתלקו אויבנו. דגים - נפרה ונרבה כדגים. (מי שאוכל פרות משבעת המינים עדיף שיברך קדם על פרי משבעת המינים ואח"כ על התפוח) ויש המוסיפים עוד וכל עדה תנהג כמנהג אבותיה.
נוהגים לאכול תפוח בדבש, יש לברך על התפוח "בורא פרי העץ" אפילו שהתפוח נאכל במסגרת הסעודה. לאחר הטעימה יאמר "יהי רצון שתחדש שנה טובה ומתוקה".
נהגו לטבול את החלה שעליה מברכים בדבש (משנה ברורה תקפ"ג,ג) ויש הנוהגים לשים מלח על הלחם וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. מנהג אשכנז להימנע מאכילת אגוזים בראש השנה (רמא תקפ"ג,ג).
הכנה ליום שני של ר"ה
אסור להכין מיום ראשון של ר"ה למשנהו. מהי הכנה? כל דבר שאדם עושה ואינו צריך לאותו היום
דוגמאות:
- אסור להניח על הפלטה או על הגז תבשילים ביום הראשון לצורך היום השני.
- אין לשטוף כלים לצורך סעודת ליל חג השני. מי שמקפיד על ניקיון המטבח וגם בשגרה אינו משאיר כלים מחשש לכלוך וריח רשאי לשטוף גם ביום הראשון של ר"ה. הטעם לכך, שאינו מכין ליום הבא אלא שמטרת שטיפת הכלים היא ליום עצמו.
- אין לערוך שולחן או לחתוך ירקות לסלטים לסעודת הערב.
- מותר להוציא חלות או תבשילים קפואים מהפריזר בצהרים גם שכוונתנו, שיהיו מופשרות לארוחת ערב של היום השני. פעולה זו הלכתית אינה נחשבת הכנה.
תפילת תשליך
רבים נוהגים ללכת ביום הראשון למקום מים, ים או נהר ולומר מספר פסוקים ובתוכם: ""יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם". ולכן תפילה זו נקראת "תשליך". מקור המנהג באשכנז וכיום כל עדות ישראל נוהגות כן. ויש שאין נוהגים לומר תפילה זו כמנהג הגר"א . תפילה זו תוקנה כנגד מסירותו של אברהם ויצחק בשעה שהלכו לעקדה ועברו דרך נחל מים שפתאום שטף את דרכם , ויש טעמים נוספים. אולם כאמור, אין חובה ללכת למקור מים ולומר את התפילה .
יום טוב שני של ראש השנה
מדליקים נרות חג במוצאי החג הראשון, ולכן ההדלקה היא לא עם צאת הכוכבים אלא מאוחר יותר בזמן שהחג יוצא.
הנשים תברכנה שהחיינו בשעת הדלקת הנר. הגברים יברכו בשעת הקדוש. רצוי ללבוש בגד חדש, או שיהיו מונחים פרות חדשים על גבי השולחן, ולכוון עליהם בברכה (נשים בשעת הדלקת נרות והגברים בשעת הקדוש) . אסור ליצור אש ביו"ט, אלא להעביר אש מנר דולק, לאחר מכן יש להניח את הגפרור הבוער במתינות שיכבה מאליו.
מצוות תקיעת שופר
ברכות על התקיעה
לפני תחילת התקיעות מברכים שתי ברכות: א) "לשמוע קול שופר". ב) "שהחיינו". ביום השני, למנהג עדות המזרח אין מברכים 'שהחיינו'. ולמנהג אשכנז מברכים 'שהחיינו'. נהגו למנהג אשכנז שהתוקע ילבש בגד חדש. נוסח הברכה "לשמוע קול שופר" משום שעיקר המצוה לשמוע את קול השופר ולא התקיעה עצמה. (שו"ע תקפה, ב). מי שמשתמש במכשיר שמיעה חשמלי, נכון שיוציא את המכשיר מאוזנו, כדי שישמע את קול השופר עצמו באופן ישיר. כאשר התוקע כבר יצא ידי חובתו והוא תוקע עבור אנשים שעדיין לא קיימו את מצוותם, עדיף שמי שלא קיים עדיין את המצוה יברך. . אולם אם אינו יודע לברך או אינו מעונין יכול התוקע לברך עבורו.
מי שהיה בביתו ושמע תקיעות מבית הכנסת, אם כיוון דעתו לקיים בכך את המצווה יצא. ראוי שהתוקע יכוון להוציא ידי חובה כל מי ששומע גם אם הוא אינו נוכח בבית הכנסת.
נשים
מעיקר הין נשים פטורות ממצוה זו משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא אבל נהגו נשות ישראל לשמוע קול שופר. למנהג אשכנז וגם חלק מעדות המזרח נוהגים לברך את ברכת המצוה.
כמה קולות של שופר שומעים?
נהוג בקהילות ישראל לשמוע מאה קולות של שופר. שלוש סדרות של שלושים קולות ועוד סדרה של עשרה קולות. בקרב כל הקהילות יש שתי סדרות בעלות הגדרה זהה:
תקיעות מיושב שלושים קולות לפני תפילת לחש.
תקיעות מעומד שלושים קולות בתפילת העמידה. יש הנוהגים לתקוע במהלך תפילת לחש ויש הנוהגים לתקוע בחזרת הש"ץ.
שאר הקולות תוקעים בסוף התפילה וגם בכך יש מנהגים שונים. ראוי שלא לדבר מתחילת התקיעות ועד סופן וקל וחומר במהלך התקיעות עצמם.
מי שאינו נוכח בתפילה ?
כל מי שאינו יכול להיות במהלך התפילה כגון אנשי הביטחון, נשים שאין ביכולתן להגיע לבית הכנסת צריכים לשמוע שלושים קולות של שופר. מי שיכול להגיע במהלך התפילה לפרק זמן חלקי יכוון את הגעתו כך שיוכל לשמוע שלושים קולות. ניתן לשמוע קולות אלו לפני תפילת העמידה (תקיעות מיושב) או לקראת סיום התפילה שתוקעים שלושים קולות. במקרה ומדובר שאדם מגיע לקראת סיום התפילה על מנת לשמוע קול שופר עליו לברך בעצמו את ברכות השופר: 'לשמוע קול שופר', 'שהחיינו' שכן הציבור כבר ברך קודם לכן.
הלכות תקיעת שופר רבות ולא ניתן לפרט אותם במסגרת זו. מי שנמצא במקום שאין בו תוקע שיתאמן לתקוע ויתקע לפחות שלושים קולות. יש להתכונן לכך הלכתית על אופן התקיעה. מצות שמיעת שופר היא מהתורה ולכן ראוי להקפיד עליה.
להביא שופר מחוץ לתחום
חיילים הנמצאים בשטח ואין להם שופר אסור להם לעשות איסור על מנת שיוכל לשמוע את השופר . לדוגמא: אם השופר נמצא מחוץ לתחום אין לצאת מחוץ לתחום על מנת לתקוע בשופר במקרה זה פטור אדם ממצווה זו.
דגשים לשימוש בגז
בישול בגז:
- התירה התורה להכין ולבשל ביום טוב לצורך סעודת החג שבאותו היום , את הגז יש להדליק מנר שהודלק בערב חג ('נר נשמה').
- במהלך הבישול ניתן להגביר או להנמיך את השלהבת לצורך התבשיל (שיתבשל יותר או שלא יישרף.
- בגמר הבישול אין לכבות את האש ע"י סיבוב כפתור הגז, מכיוון שכיבוי האש לא נעשה לצורך 'אוכל נפש'. הדרך הטובה לכיבוי האש היא באמצעות חגז . מי שאין לו יכול לעשות זאת באמצעות גרמא: משום שגרם כיבוי – מותר.
נציע שתי אפשרויות כיצד לכבות את האש בדרך היתר:
- להרתיח מים בפינג'אן לצורך הכנת קפה, תה או בישול ביצים. כאשר המים ירתחו ויעלו על גדותיהם הם יכבו את האש, ואז ניתן לסגור את כפתור הגז. אין להרתיח מים לצורך כיבוי בלבד.
- ניתן לסגור את הברז של בלון הגז מחוץ לבית (לאחר כמה שניות האש תכבה). לא לשכוח לסגור את כפתור הגז בבית לאחר כיבוי האש (שו"ת שיח נחום, סימן כז).
שינוי בשעון שבת
יתכן מאד שבמהלך ראש השנה, נדרש לשינויים בשעון שבת. אתן סקירה קצרה של הלכות אלו. באופן כללי היו פוסקים שאסרו כל שינוי בשעון שבת, אולם הגרש"ז אויערבך התיר במקרים מסוימים כפי שנפרט בהמשך. בכל אופן ראוי שהכל יהיה מוכן, ולא נידרש לשינויים אולם אם בכל זאת יש צורך בכך יש לנהוג כדלקמן.
- אם שכח לסדר שעון שבת לא ניתן להעביר למצב של שעון שבת במהלך יום טוב או שבת . במקרים של צורך גדול (חולה, קור וכו') יהיה מותר להעביר מצב על ידי גוי.
- מותר להמשיך מצב קיים. דהיינו להאריך את זמן הדלקת האור בשעה שהוא דולק. לדוגמא: אם כיבוי האור אמור להיות 24:00 מותר להאריך את זמן ההדלקה לשעה 02:00 . בשלב שהאור כבוי מותר לדחות את ההדלקה כך שהאור יהיה כבוי לזמן ארוך יותר. לדוגמא: אור שהיה אמור להידלק בשעה 10:00 ניתן לגרום שיידלק מאוחר יותר בשעה 11:00.
- גרם הבערה אסור ולכן, אסור להקדים את זמן ההדלקה לדוגמא: אם השעון אמור להדליק את האור בשעה 10:00 בבקר אסור להקדים ולגרום שיידלק בשעה 9:00 .
- אם בלילה בשעה שהאור דולק מעוניין להקדים את זמן ההדלקה כמתואר בסעיף 3 מותר. דוגמא: החשמל דולק עד 24:00 ויחזור ויידלק בשעה 11:00 בבקר. אם בשעה 22:00 בשעה שעדיין החשמל דולק, מבקש להקדים את ההדלקה למחרת לשעה 10:00 מותר. הסיבה לכך, שאין כאן גרם הבערה שהרי בשעה שמקדים את השעון, האור עוד דולק ולאחר מכן ייכבה ורק לאחר הכיבוי יתחדש האור.
- גרם כיבוי אסור – דהיינו אסור לגרום לכך שהאור ייכבה מוקדם יותר. דוגמא: אם האור דולק עד 2:00 ומעונין בשעה שדולק להקדים לשעה 24:00 .
- בשעת הדחק כגון חולה שלא יכול לישון מותר לנהוג כמתואר בסעיף 5.
- מותר למנוע הדלקה עתידית על ידי הזזת הזיזים כך שהשעון לא יידלק. לדוגמא: האור אמור להידלק בשעה 10:00 יכול למנוע את ההדלקה בכך שיזיז את הזיזים.
כל האמור לעיל נכון גם ביום טוב. אולם המקרים שכתובים בסעיף 3 ו- 5 ניתן להקל ביום טוב יותר משבת דהיינו, בשעת צורך של שמחת יום טוב ולאו דווקא רק לחולה.
הרב מאיר נהוראי, הוא רב המושב משואות יצחק ויו"ר ארגון רבני ורבניות בית הלל