מסתבר שפסיקה הלכתית הקשובה למציאות המשתנה יכולה להיות גם פסיקה מחמירה ונושאת בשורה כאחת.
הספר החשוב והרגיש של הרבנים סתיו "אבוא ביתך -חלק ב" הוא דוגמא נפלאה לכך.
באומץ, ברגישות ובעיקר בהקשבה עמוקה למציאות המתחדשת ולדבר אלוקים המתהלך בה - משרטטים הרבנים סתיו משנה סדורה בסוגיות רגישות במיוחד בהלכות צניעות וקרבה בין המינים.
מאמר אחד צד את עיני: "דיני ייחוד לבעלי נטייה חד מינית" (מודה ומתוודה הנושא הזה הוא פרק בעבודת הדוקטורט שלי הנכתבת בימים אלה). מבין פוסקים לא מעטים שדנו בסוגיא הזו (יש שאסרו, יש שהתירו) לרבנים סתיו גישה ייחודית ומהפכנית. בעוד שפוסקים מקבילים דנו להתיר כיוון שאין איסור רשמי על ייחוד בין גברים, ופוסקים אחרים החמירו ואסרו ייחוד של הומוסקסואלים עם גברים (מטעמים מובנים) בנוסף על איסור הייחוד עם נשים - אצל הרבנים סתיו המשוואה התהפכה - הם אוסרים ייחוד בין גברים הומוסקסואלים אך באותה נשימה מתירים להם להתייחד עם נשים.
נשמע הגיוני, ממש "שכל ישר", אך מדובר בלא פחות ממהפיכה תפיסתית. שכן יש כאן הכרה במעמד הלכתי מובחן להומוסקסואלים. בדיוק כמו "איסטניס" "מצטער" או "יולדת" שזכו להתייחסות הלכתית מובחנת. אין הכרה גדולה מזו להומוסקסואלים.
בשורה המעשית מדובר בחומרה גדולה. שכן גבר הומוסקסואל, על פי פסיקה זו, לא יוכל להתייחד עם חבר בפנימייה, או להישאר עם הגבאי לבד בבית הכנסת. אם הוא בארון זו תהיה התנהלות חיים מייסרת ומביכה, איך אפשר להימנע מהתייחדות עם גברים כשלא יודעים עליך שאתה נמשך לגברים?!
מנגד ההיתר להתייחדות עם נשים לא באמת מועיל שכן לאישה נאסר להתייחד עם גבר גם אם הוא הומוסקסואל. ולכן הנפקא מינה תיהיה היתר התייחדות עם לסבית או גויה - וזה לא ההיתר שאליו פיללו הומוסקסואלים מאמינים. הוא לא ממש עונה לצרכים הקיומיים שלהם.
ולמרות זאת, אמר לי אחר מראשי הארגונים הלהט"בים הדתיים, כי מדובר כאן במהפיכה של ממש - שכן יש כאן, לראשונה בספרות הרבנית, הענקת מעמד הלכתי מובחן להומוסקסואליות ואין לך הכרה גדולה מזו!
זה חידוש גדול המאפיין את השיח ההלכתי בספר "אבוא ביתך חלק ב". בשורת הספר של הרבנים סתיו היא בהקשבה למציאות המתחדשת והצבת סולמות המבקשים לחבר ארץ לשמיים. זו לא פובלציסטיקה רבנית, לא הגות מתחדשת ובטח לא אוסף משאלות לב רבניות, אלא יש כאן שפה הלכתית-בית מדרשית, מנומקת להפליא, המושיטה יד לקורא המעיין, ומוליכה אותו, ברגישות, בין אוצרות ספרות הפסיקה, מתוך הקשבה למציאות פועמת, המבקשת הכוונה רוחנית.