סגור

ארץ ושמים נשקו - ביקורת לספרו החדש של הרב יאיר יעקבי

בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, בין מגדל בבל לבית המקדש לעתיד לבוא. בעקבות ספרו החדש של הרב יאיר יעקבי ראש הישיבה התיכונית "בלבב שלם" בירוחם

הרב כרמיאל כהן
א בחשון התשפא
,
19 באוקטובר, 2020 9:24
שמים ומים

שמים ומיםצילום: shutterstock

הרב יאיר יעקבי, ארץ ושמים נשקו, סיוון התש"ף (שני כרכים)
907 עמ'

ספרים רבים נכתבים על סדר פרשות השבוע, כל ספר ומגמתו כל ספר וייחודו. לאחרונה הוציא הרב יאיר יעקבי, ראש הישיבה התיכונית "בלבב שלם" בירוחם, ספר על פרשות השבוע בשם "ארץ ושמים נשקו". שמו של הספר מבוסס ככל הנראה על דברי הראי"ה קוק בתחילת ספרו אורות התורה הדן באור של התורה שבכתב ובאור של התורה שבעל פה "ושני אורים הללו עושים עולם שלם, ששמים וארץ ישקו בתוכו". 

האידיאולוגיה שעומדת בבסיס הספר "ארץ ושמים נשקו" היא שבארץ ישראל יש להרבות בלימוד התורה שבכתב. כותב הרב יעקבי: "קשה מאוד לבנות עולם אמוני רק על סמך התורה שבעל פה. עולם אמוני זה יחסר חלום ברור, חלום שנותן את הכיוון הבסיסי לחיים. עולם אמוני זה יחסר את ההבנה מהם הערכים הבסיסיים שעומדים בבסיסו של עולם מתוקן. הוא יחסר את ההבנה איך בונים חברה מתוקנת, ואיך בכוונתנו להגשים את החלום והייעוד שלנו. מעבר לצורך להרחיב את המפגש עם עולם הקודש, ולהוציא אותו מהזיהוי הישיר עם לימוד הגמרא בלבד, זיהוי שמרחיק את כל אלו שאינם מתחברים לגמרא מתחושת השייכות אל הקודש, יש צורך גדול בהרחבת לימודי האמונה ובעיקר בהחזרתו של התנ"ך לליבת החיים הישראליים, והפיכתו לספר היסוד בבניית זהותנו הלאומית והפרטית" (עמ' 23). אפשר להסכים עם דברים אלה ואפשר לא להסכים, אבל בוודאי שיש משמעות והשפעה לעובדה שהכותב הוא ראש ישיבה תיכונית. 

כריכת הספר

כריכת הספרצילום: ללא

מטרתו של הספר "ארץ ושמים נשקו" היא "להעמיק את המפגש, עם תהליך צמיחתו של עמנו ועם בנית הקשר האלוקי איתו, להתוודע לכוחות החיים, לתחושות העדינות ולמרכיבי התודעה שנבנו בעם ישראל בראשית דרכו והשפיעו על מהלך החיים שלו לאורך כל שלבי ההסטוריה, להפגש עם הגנים שהטביעו בנו האבות האמהות והשבטים... לנסות לנכוח ברגע לידתו של עם ישראל כדי לחוש את התודעה האמונית הרחבה שנבנתה בו ברגעי לידה אלו וללוות אותו במסע חייו לאורך פרשיות התורה" (עמ' 13). יתכן שהדברים האלה יוצרים רושם של התבוננות פרטנית, אבל הרב יעקבי מדגיש דווקא את המבט הכללי על התורה ואת בחינת המהלך הכללי של התורה. מבט זה הוא אחד מארבעת העקרונות שהוא מציין כמנחים אותו במבטו על התורה לאורך הספר. שלושת העקרונות האחרים הם: "התורה היא סדר המציאות, ולכן יש סדר ומבנה בתהליכים המתרחשים בתורה" – עיקרון שמקורו בדברי המהר"ל; "היצמדות לפשוטו של המקרא"; "לבושים למהויות הפנימיות" – עיקרון שמבוסס על דברי הזוהר שרבים מתיאורי התורה החיצוניים משמשים בגד ומשל למהויות פנימיות.  

בעיקרון של המבט הכללי הרב יעקבי רואה גם את עיקר חידושו של הספר, לא פרשנות פסוקים בודדים ואפילו לא ניסיון להבין את המהלך הכולל של כל פרק מפרקי התורה אלא ניסיון "להתחקות אחר המהלך הכולל שמתפתח לאורך כל פרשות התורה", ניסיון "לראות מהו 'סיפור העל' המתפתח לאורך התורה, ואיך נבנה סיפור זה באופן מסודר לאורך פרשותיה" (עמ' 27-26). ומהו 'סיפור העל' של התורה אליבא דהרב יעקבי? "'סיפור העל' של התורה הוא תהליך צמיחתה של האומה הישראלית ובניית הקשר האלוקי איתה, גם כקשר בעל משמעות עצמית – אך לא פחות מזה כחלק מייעוד שניתן לאומה הישראלית להביא את דבר ה' וברכתו לעולם" (עמ' 28).

על פי הרב יעקבי, היחס בין התבוננות כללית בתורה להתבוננות פרטנית בה היא מן הכלל אל הפרטים – "המבט על המהלך הכולל של התורה אמור להאיר את עניינו של כל פרק באור חדש, ומתוכו ייתכן שאפשר להבין גם את הפסוקים שבפרק הבנה אחרת" (עמ' 29).

על פי המבט הכללי הזה שתי הפרשות הראשונות של התורה, בראשית ונח, הן בעצם הקדמה לתורה. בפרשות אלה מתוארים כוחות בסיסיים בעולם ובאנושות אבל גם המורכבות שיוצרים כוחות אלה לחיות חיים מוסריים ומתוקנים. "פרשות אלו ממחישות עד כמה זקוק העולם לאומה שתעזור לו להיפגש עם דבר ה' כדי שיגיע לתיקונו המוסרי" (עמ' 29).

נעיין מעט בפרשת נח: לעומת הכישלונות של האדם הפרטי המתוארים בפרשת בראשית, בפרשת נח מוצג גם כישלון לאומי: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם... וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (יא, א-ד). לדברי הרב יעקבי, סיום הפרשיה המתאר את בלבול השפות והפצת כל העמים על פני כל הארץ מלמד שההתאחדות המתוארת בתחילת הפרשיה אינה רצויה – "עצם הניסיון להתכנס ולהפוך להיות כפר גלובלי המטשטש את הזהות הייחודית של כל לאום, הוא חלק מרכזי בחטא" (עמ' 91). לפי זה, היפרדות הגויים ללשונותם בגוייהם המתוארת בפרק הקודם שמסתיים בפסוק: "אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל" (י, לב) היא המציאות האידיאלית.

השאלה היא כמובן מה הבעיה בכך שהעולם יתאחד? ושאלה נוספת: מה ההבדל בין המגדל של אנשי דור הפלגה ובין בית המקדש שעתיד לאחד סביבו את כל העמים כמתואר בנבואת ישעיהו (ב, ב-ג. ובדומה בנבואת מיכה ד, א-ב): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם"? 

הרב יעקבי מציין שני הבדלים בין שני התיאורים: המגדל הוא בבקעה ובית המקדש הוא בראש ההרים; מטרת המגדל היא לעשות שם לבני האדם ומטרת המקדש היא לאחד את הבריאה סביב הקב"ה. כותב הרב יעקבי: "השאלה הגדולה היא מה סיבת החיבור שחשים בני האדם, ומהו המכנה המשותף שסביבו הם מתכנסים. האם הכפר הגלובלי נוצר כדי להאדיר את שמו של האדם ולדאוג לאינטרסים שלו, או שהחיבור נוצר סביב ההבנה שלכל האנושות מקור אלוקי אחד, וכולם בניו של הקב"ה?... אנשי דור הפלגה חשו בנקודת החיבור המאחדת את כל האנושות, אלא שהם כיוונו למכנה המשותף הנמוך, המתואר כבקעה; לעומת זאת, לעתיד לבוא, לאחר מהלך ארוך של בירור, תכיר כל הבריאה שיש לה מכנה משותף גבוה, מכנה משותף אלוקי: 'חביב אדם שנברא בצלם'... כדי שהמציאות תוכל להגיע לשלב שבו תתאגד סביב הדבר הגדול והנשגב המאחד אותה, היא צריכה לעת עתה להיות מפוזרת ומחולקת ללאומים, ולהצמיח מתוכה לאום אלוקי שיעזור לה לחשוף את צלם האלוקים הטבוע בה" (עמ' 92).

ראשיתו של הספר "ארץ ושמים נשקו" התחילה להתגבש בשיעורים על פרשת השבוע שהעביר המחבר בישיבת ההסדר בירוחם במשך שתים עשרה שנה, ו"כיוונה ההשגחה שספר זה יצא בתקופת מגפת הקורונה, שמטלטלת את כולנו" (עמ' 14). ייתכן שלעיתוי ההוצאה יש השפעה על הגימור של הספר, ואעיר על שני עניינים: כותרת המשנה של הספר המופיעה על הכריכה ("מהלך התורה כמסע לבנין עם אלקי") אינה זהה לכותרת המשנה  המופיעה בגוף הספר ("צמיחת עם ישראל ובנית הקשר האלוקי איתו לאורך פרשות התורה"); ויותר חשוב: חסרים מפתחות למקורות ועניינים הנידונים בספר. 

בסך הכל כתיבתו של הרב יעקבי היא ברורה וקולחת, והוא מתנסח היטב גם כאשר הוא עוסק ברעיונות מופשטים שקשים יותר לניסוח. גם אם אינך מסכים עם כל מילה שהוא כותב אתה מבין היטב את דבריו. עוד לשבחו של הרב יעקבי יש לומר, שהוא אינו מסתפק בהפניות כלליות אלא מרבה בציטוטים באופן שמאפשר להתרשם מן המקורות בכלי ראשון.

כאמור, על פי הרב יעקבי פרשות בראשית ונח הן בעצם הקדמה לתורה. לאור זאת נראה מתאים לסיים בציטוט מדבריו על סיומה של פרשת נח לקראת פרשת לך לך: "המהלך שבו מסתיימת פרשת נח, לידתו של אברהם והליכתו לארץ ה'... הוא המהלך הפותח את התקווה החדשה לעולם. מהלך זה פותח את אלפיים שנות התורה, שאמורות להיות האמצעי שבעזרתו יגיע העולם לתהליך של אלפיים שנות גאולה, עד לתיקונו השלם" (עמ' 94).

19.10.2020

1. מדהים (אנונימי)

ספר מדהים!

דווח על תגובה לא ראויה
19.10.2020

2. נשמע , עוד נדבך בתורתו של משיח - שהאמת סוף סוף תואר באור יקרות - לעשות צדק עם נח (משה אהרון )

דורות עושים עוול נורא לדמותו של נח.

============================.

ההשוואה הנפוצה בין נח לאברהם לא הגונה ולא הוגנת .

שהרי הנסיבות , נסיבות היסוד של שניהם,היו שונות לחלוטין.

מתי יש תקווה להשפיע ולהועיל כשבין שכבות השחיתות והעבודה האלילית

יש עדיין משעולים של אויר להלך בהם ולצעוק כנגד הבורות - כך אצל אברהם .

אצל נח הנסיבות שונות התכלית.

הארץ הייתה "מלאה חמס" כלומר אין אפילו שבב של אויר .

כלומר ריקבון טוטלי שאין לו כל תקנה לבד מסילוקו הכולל.

והעובדה שלא נח מעצמו הגה את רעיון התיבה .

אלא כך הורהו הקב"ה :

כשאמר לו מילים חד משמעיות המלמדות על כך שאין כל דרך חזרה לאמור :

"קץ כל בשר בא לפניי".

הקץ הסוף כפתרון יחיד, בא לפני כסא הכבוד. ודרש את שלו כפתרון יחיד.

ולא היה כל דרך חזרה.

ועתה נשוב לאחור . לאותו התהליך שבו הארץ נמלאה חמס.

היעלה על הדעת כי אדם צדיק שמצא חן בעיני הקב"ה .

שאדם כזה יתבוסס שנים בחמס שמסביבו והוא ולא ינקוף אצבע.

מאין האגדה הנפסדת הזו שנח שמצא חן בעיני ה' התעסק רק בעצמו

והתעלם מסביבתו האנושית והלא מקרא מפורש הוא לאמור :

מחד צדיק היה . מצד שני "תמים בדורותיו" .

כלומר היה גם היה שלם כלפי הדורות שלו.

שכן עשה כל שאפשר לו לשנותם.

אז הנה שנים רבות מעוולים כלפי דמותו ובניגוד למשמעות של המקרא גופו

מנגד ואם בכלל משוואה אחרת מתבקשת בין

נח למשה - שהרי בשניהם נאמר : כי מצאו חן בעיני ה'.

מה האחרון בכך שהיה רועה נאמן לעמו.

כך הראשון שניסה בכל מאודו להיות רועה

ולא עלתה בידו.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בחירות  צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90

סקר מנדטים: ימינה מתחזקת, הפער מהליכוד נשמר

קרא עוד