אנו נכנסים כעת לתקופה המכונה בתורת הסוד בשם 'שובבי"ם' על שם ראשי התיבות של פרשיות השבוע הנקראות בשבועות הללו: שמות, וארא, בא, בשלח,יתרו, משפטים (בשנה מעוברת תקופה זו מתארכת לחודש אדר א, ונקראת 'שובבי"ם ת"ת' על שתי פרשיות נוספות: תרומה, תצוה). הימים הללו נחשבים בתורת הסוד כתקופה מיוחדת לתיקון עוונות וחזרה בתשובה, בעיקר בנושא צניעות.
אחת מהסיבות עבורן דווקא הימים הללו מיועדים לתשובה קשורה לנושאי הפרשיות הללו. בפרשיות הראשונות של ספר שמות אנו עוסקים ביציאת מצרים.המדרש (מכילתא יתרו, א) מלמד כי "מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת", כלומר ארץ מצרים איננה רק מיקום גיאוגרפי, אלא היא "בית העבדים" הגדול של העולם העתיק. גם אם הצליח עבד כלשהו לברוח פיזית ממצרים - "המצריות" המשיכה לשלוט בו. מצרים מלשון מֵצַר, ביטוי למצב של חסימה נפשית, צרוּת אופקים וחוסר התקדמות, או במילה אחרת - עבדות. התרבות המצרית שימשה מודל של כלל התרבות האלילית, תרבות הדוגלת בהעצמה של הצדדים הייצריים והגסים שבנפש האנושית.
חוסר היכולת לצאת מן המוגבלות הדטרמיניסטית, חוסר היכולת להתגבר על התאוות והחולשות - זוהי נשמת אפה של התרבות המצרית. ביציאת מצרים מופיעה על במת ההיסטוריה אומה המלמדת את האנושות כי ישנה יכולת להתעלות מעל מגבלות המציאות. לקבץ אוסף של עבדים מפוזרים לידי חיים של אומה. תמצית עניינו של עם ישראל היא היציאה מן המְצָרים העכשוויים והמוגבלים אל עולם העתיד. לכן באופן טבעי יציאת מצרים מלווה בעשר המכות וב"קריעת ים סוף", כלומר, שידוד קוסמולוגי של מסגרות עולם הטבע.
גם בהתמודדות היצרית שאנו חווים בחיינו, ובעיקר בתחום הרגיש מכל - התחום המיני - יש צורך להתגבר מעל הטבע, לצאת מן 'השובבות' ולהיכנס לחיים בוגרים של שליטה ודחיית סיפוקים. בימים הללו אנו נזכרים שניתן לנצח את הכול, ניתן לקפוץ ולפסוח מעל התהום. לקבץ כוחות מפוזרים לידי חיים של יצירה.
איך עושים את זה?
במהלך הדורות נהגו בעם ישראל בדרכים שונות לצאת משעבוד לחירות; כל דור והמיצרים שלו. בעבר (וגם כיום כמובן) יש שנהגו לצום בימי שני וחמישי במהלך השבועות הללו, כחלק מההתגברות על התאוות הגופניות; עם הזמן הופיעו גם אתגרים חדשים, ולכן התרחב המנהג גם ל'תענית דיבור'. בשנים האחרונות הופיע שחקן חדש בחיינו: האינטרנט. יחד עם היתרונות העצומים שהביא לאנושות, נושא האינטרנט בחובו בעיות קשות שהגדולה שבהם (בעיקר מאז הופעת הסמרטפון) היא הסחת הדעת הבלתי פוסקת. אני מעלה פה רעיון (שכבר נשמע במקומות שונים): לקבוע בתקופת השובבי"ם 'תענית אינטרנט'. כל אחד לעצמו, יקבע לעצמו יום שבו הוא מתנזר לחלוטין מהאינטרנט, הכל כולל הכל (פיס, וואצאפ וכו'). תענית מסוג כזה תהיה ככל הנראה קשה יותר מכל יום תענית אכילה/דיבור, אבל אפקטיבית לא פחות.
לצאת מהשובבו"ת, להשתחרר מהמיצרים; לשלוט על החיים ולא שהחיים ישלטו עלינו - זהו שם המשחק.