"וכל הרשעה כולה כעשן תכלה" (מתפילת ר"ה)
שנה חדשה פורשת כנפיה הצחורות, עלינו ועל העולם כולו. תקוות חדשות-ישנות מפעמות בלב כל אחד ואחת מאתנו - כפרט, ובלב האומה (הו! איזו מילה 'מרכזניקית' נשכחת?) - ככלל. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתתגשמנה. אמן!
כולנו נתכנס לבתי כנסת ברחבי הארץ והעולם, ובאוירת 'תכלה שנה וקללותיה' נתעטף ביגון אין-קץ מתוך הזדהות ברית-גורל עם 72 המשפחות אשר יקיריהן נהרגו במהלך מלחמת 'צוק איתן' (מתוכם 5 אזרחים), ושלש משפחות הנערים הנרצחים בפלצות זוועתית; "לבי-לבי על חלליהם, מעי-מעי על חלליהם" (מתוך תפילת 'נחם' על חורבן ירושלים) ואין להם - ולנו - ניחומים אלא בהמשך התפילה (שם): "כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב". לבנו גם עם פצועי המלחמה, ועם משפחותיהם, אשר נפגעו במילוי תפקידם כשלוחי מצוַת "עזרת ישראל מיד צר". אשים עצמי שליח ציבור לאחל לכולם החלמה מהירה ומלאה, בבריאות הגוף והנפש. אמן!
משפט העמים
תפילות ראש השנה רוויות אוניברסליות, כיאות ליום בריאת העולם: "ועל המדינות בו ייאמר איזו לחרב איזו לשלום, איזו לרעב איזו לשובע. ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות" (מתוך תפילת שמונה-עשרה של ר"ה. נוסח אשכנז). ודוק: תחילה נדונות 'המדינות' ורק לאחריהן 'הבריות', האינדוידואלים. כולנו מכירים את מימרת חז"ל על "ג' ספרים נפתחין" הנכתבים בראש השנה ונחתמים ביום כיפורים. כל כרך מורכב מב' חלקים צמודים: 'ספר הממלכות' ו'ספרן של יחידים'. דרשנים ובעלי הגות משייכים שתי בחינות דין אלו לשני ימי ראש השנה; הראשון "על המדינות", והשני "על הבריות". בעלי התורה הפנימית ממליצים גם למקד את כוונת התפילות בשני ימי ראש השנה כנגד שני עולמות אלו, הכלל והפרט, ומוצאים בכך פשר לכפל הימים.
משפט הפתיחה בראשית דבריי, על פרישת 'כנפיים צחורות' בפרוס תשע"ה, היא משאלת לב עמוקה. לצערי, 'בדרך הטבע' אני צופה באופק עננים שחורים, הפורשים כנפיים מוסלמיות על האנושות התרבותית. אני מנחש כי משפטים קודרים דומים נכתבו בעתונות היהודית בגליונות ערב ראש השנה תרצ"ג, לפני 82 שנה, סמוך לעליית המפלגה הנאצית לשלטון (1933). כבר אז ניסו השפויים להזעיק את העולם ולצלצל בכל הפעמונים, אך לשוא. אך קיים הבדל בולט: האידאולוגיה הנאצית היתה אנטי-דתית, בשם תורת ה'גזע' ו'דת הטבע' החייתי. הפונדמנטליזם המוסלמי המפלצתי, המתפרץ עתה לעולמנו מכיוונים שונים, חוסה תחת 'דת אללה'. בעיניי הוא נושא בכנפיו השחורות סכנות וזוועות אפוקליפטיות חמורות לא פחות מתאוות ההשמדה הנאצית. וגם אם "אין מדמין בטריפות" (עפ"י חולין מח,ב) ה'חרב השחורה' המוסלמית מזכירה את ה'נשר השחור' הנאצי.
למודי ניסיון?
אך קיים הבדל נוסף בין מה שנכתב בגליונות ראש השנה תרצ"ד לתשע"ה: העולם כבר למוד נסיון מהשתוללות חיית הטרף הנאצית אשר כילתה מספר זוועתי של 60,000,000 (כן! ששים מיליון) בני אדם! האיסלאם השחור, היונק דם מאכסטזה 'דתית' של אל-הרשע, מאיים לחנוק את האנושות בהגפת בארות הנפט, בעריפת ראשים ובמלתעות פצצה גרעינית מתקתקת.
האיסלאם האכזרי כבר נעץ צפורנים המכתרות אותנו בחצי סהר מאיים; אפגניסטן, איראן, עיראק, סוריה, לבנון, סיני ועזה, ושלוחות לו באפריקה. הוא נושא את עיניו לאירופה הכופרת, מערב ומזרח כאחת, ומשם לשיירי אסיה בירכתי מזרח, ולאמריקה הצפונית והדרומית במערב העולם. ולא שכחו גם את אוסטרליה...
רבונו של עולם, פקח עיני מדינות ה'מערב' להבחין כי גילויי האנטישמיות הנוצרית המתגברים בתחומן מהלכים שלובי זרוע עם איסלאם הפונדמנטליסטי, אשר ישטוף אותן יותר מהר ממה שהן חושבות. רבונו של עולם, הפוך את מהגרי עבודה המוסלמים למפץ-הלם כלפי העולם התרבותי השבע, מפץ אשר יחשוף בעוד מועד את מזימת דת-החרב להלחם ב'כופרים', בשיטות האינקויזיציה ומסעי הצלב. ומדינת ישראל היא רק ההתחלה...
שליחותה של מדינת ישראל קבל עם ועולם היא לחשוף ללא הרף את החייתיות והקניבאליזם הטמונים בדתות הסטרא-אחרא. יש צורך בהקמת יחידת עילית שתפיץ בעולם, בכל דרך אפשרית, את 'חזונו' המפלצתי של האיסלאם הפונדמנטליסטי. גם בתחום זה עלינו להשתמש בנשקו של האויב; תעמולה מקצוענית ומושקעת. "תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'" (איכה ג,סו).
(נכתב במוצ"ש נצו"י)