אני כרגע מתחילה בחיפושים אחר זיווגי. אחד הקריטריונים שלי בבעל הוא שיהיה אוהב תורה ובעל תורה, יחד עם שילוב של העבודה. לצערי הרב, אין לי רבנית, ונושא זה עלה עם הבחור האחרון שאיתו השתדכתי.
כמה הסברים לשאלה מדוע אין לי רבנית:
-לגברים "קל" יותר לקנות רב מעצם העובדה שהם מצווים על לימוד תורה ולפיכך מגיעים באופן תדיר לשעורי תורה.
אצל נשים לעומת זאת,העניין יותר מורכב. למה? כי לא תמיד מוצאים מדרשות או מסגרות *עירוניות* שמספקות לנו שעורי תורה הולמים. באיזור שלי, המסגרות הקיימות לנשים מתאימות אמנם לבעלות תשובה (כמוני, על אף היותי בוגרת אולפנא ודתייה מבית) אך התכנים מותאמים לאוכלוסייה המגיעה למסגרות אלו- לרוב, בנות צעירות ללא רקע בדת.
ב"ה, אני מקבלת חיזוקים תורניים במקומות אחרים(שעורים באינטרנט, משפחה, קורסי מדרשה באוניברסיטה) וגם מענה לשאלות הלכתיות שיש לי.
עם זאת- אין לי רבנית!!!!
סיבה שניה- מכירה כמה רבניות בעיר בה אני גרה, אבל לא מרגישה חיבור אליהן ולכן לא פונה אליהן.
יוצא שכל עניין "עשי לך רבנית" הוא ממש מסובך!!
כשבחורים שואלים את זה בפגישות- ברור לי מהיכן זה נובע- מהרצון והצורך שלהם לבדוק האם אני מקבלת הנחייה והדרכה בעניינים תורניים (וביניהם הפגישות וההתנהלות בהם) ממקור תורני נשי. אני פשוט מרגישה שהם אינם מודעים לקושי ולהבדל בין נשים לגברים בהיבט זה.
ברור שהייתי רוצה רבנית שאוכל להתייעץ איתה, אבל משלימה עם המצב (מקווה שישתנה לטובה)וב"ה מוצאת לה תחליף בצורות שונות. השאלה שלהם לא מטרידה אותי יותר מדי, אבל כן גורמת לי לתהות-
מה הם מצפים? והאם זה באמת קריטי מבחינתם שאין רבנית לבחורה?
תודה על המענה!