קשה בעיני ההתקפות השונות על נאומה של ח"כ רות קלדרון בכנסת וכן על מוסדות לימוד התורה של מי "שאינם שומרי מצוות". התקפות אלו מגיעות ממקום לא בריא, של תפיסה לעומתית, הרואה את האנחנו וההם, השמה חיץ בין עמך ישראל, חיץ שקיים רק בתודעה שלנו ואיננו משקף את המציאות העדינה והמורכבת כיום.
האם משהו יכול להעיד על עצמו שהוא שומר תרי"ג מצוות? ישנם דתיים רבים שלא שומרים חלק נכבד מהמצוות וההלכות, לא בגלל שהם שוגגים או אנוסים, אלא מתוך סיבות שונות של נוחות וכד'. האם בעקבות כך נגיד שתורתם פסולה? ומדוע שתורתו של חילוני כן? פוסקים רבים כבר נבוכו בשאלה כיצד להגדיר את היהודי 'החילוני' המודרני. לרבים היה ברור שאין הוא עוד אותו מומר המוזכר בתלמוד. זאת מפני שמצאו בו עולם עשיר של רוח וגם אמונה. אין צורך להזכיר את גישתו של הרב קוק בנושא. אז אנחנו נבוא ונדיר אותם כמי שתורתם פסולה? גישה המודדת ומעריכה את האדם רק לפי סך המצוות שהוא מקיים מנוגדת לכל ההשקפה הזו.
מכאן לטיעון המהותי בעיניי. בלימוד התורה ה'חילוני' גלומה הזדמנות עצומה. סוף סוף לא עומדים בפנינו עמי ארצות שאין להם יד ורגל במסורת ישראל, אלא אנשים בעלי מטען שבוחרים בדרך חיים שלהם במודע. יש שם אנשים חכמים ועמוקים שגם לציבור הדתי יש הרבה מה ללמוד מהם. זו מציאות נפלאה, הנותנת לנו הזדמנות לפתח שיח אמיתי על דרך הופעתה של תורת ישראל בעידן המיוחד שלנו, מה נכון ומה ראוי. פירות גדולים יכולים לצאת משיח זה ולהשיב את הרלוונטיות שכה חסרה היום לעולם הדתי-הלכתי. אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות הזו. עלינו להזמין את ח"כ קלדרון וכל מרעיה למפגשים משותפים, לשיח על ערכים ומקורות היהדות, על הלכה ואמונה. בניין גדול עלול להיבנות מכך. מפגש אמיתי. כל מי שפוסל את הלימוד ה"אחר" מלכתחילה מעקר כל אפשרות ששיח כזה יתקיים.
הערה שלישית. כל שיח של פסילה אוטומטית איננו ראוי בעיניי. אהבת חינם מחייבת להקשיב. ולהקשיב זו לא רק פעולה פיזית אלא יכולת להכיל את האחר, להבין את עולמו. זו הגישה היחידה שנותנת איזשהו סיכוי לאחדות בעם ישראל.
ודבר אחרון. סוף סוף משהו מזכיר את התלמוד על דוכן הנואמים בכנסת ישראל. שנים על גבי שנים שישנם חברי כנסת דתיים וחרדים ועוד לא נשמע כדבר הזה שתילמד סוגייה תלמודים קבל עם ועדה. אז "אנחנו", הדתיים, נקום ונתרעם על כך? תמהני.
הכותב הוא רב קהילת ישראל הצעיר ברמת פולג, נתניה