לפני כמה שעות הודיעו לנו שנפטר בארה"ב ד"ר מוסקוביץ' המפורסם שקנה חלקים עצומים בירושלים העתיקה. עד היום, איננו יודעים באמת מה הוא עשה. יש הרבה עסקאות שעשה שנמצאות בתהליך בירור בבית המשפט, שבודק האם יש להם תוקף. פעם הוא היה פה בישיבה ביום ירושלים ואבי זצ"ל קרא לו: "נשיא ירושלים". התואר הזה היה מגיע לו.
בשעתו כשרכשו את בית אורות שעל הר הצופים, מי שביצע את העסקה היה אבי זצ"ל. הוא הסכים להיות השליח של ד"ר מוסקוביץ לרכוש את זה. ד"ר מוסקוביץ נתן את התשלום על סך מיליוני דולרים ואבי עמד מול עורכי הדין שביצעו את העסקה. אני זוכר את היום שהגענו לשם. עם בחורים מהישיבה, כמובן, כדי לקבוע מזוזות על הבתים. דבר ראשון הורידו את הצלבים שהיו שם, מפני שגר שם כומר שמכר את המבנה והבריחו לאיזה מקום ברוסיה כדי שלא יפגעו בו וניקו את הבתים מעבודה זרה, שמו מזוזות והייתה שם שמחה גדולה.
רק אח"כ יצא לתקשורת בכותרות גדולות. "מרכז הרב רכשה את בית אורות". אף אחד לא הבין מה הקשר, אבל זה היה הסוד הגדול -ד"ר מוסקוביץ ביקש לעשות את הרכישה דרך הישיבה. בסופו של דבר המבנה חזר לבעליו האמיתיים.
לד"ר מוסקוביץ היה אומץ בלתי רגיל. שהיה מגיע לארץ הוא היה נתון באיום מתמיד. אסור היה לו לזוז בלי כמה שומרי ראש ורכב משוריין. כשחנכו את שכונת מעלה הזיתים נסעתי עם אבי זצ"ל ואיתו לקבוע מזוזות והיתה שם שמירה גדולה יותר ממה שקורה שכראש הממשלה מגיע לפה ביום ירושלים. הוא היה יהודי עם המון זכויות גם בחו"ל וגם פה בארץ וחייבים להזכיר אותו מדין הכרת הטוב. מסתמא הוא יובא למנוחות בהר הזיתים ועוד יספרו עליו דברים רבים.
ד"ר מוסקוביץ ז"ל ורעייתו שתלחט"א היו מגדולי בוני ירושלים והארץ כולה, מיהודה ושומרון עד גוש קטיף. נשמתו ורוחו הייתה כאן באופן תמידי, מתוך לב חם, גאולת הבתים שבעיר העתיקה היו גולת הכותרת שלו להחזיר שכינה לציון.
כתוב בסוף הפרשה:"והעם לא נסע עד האסף מרים". ואומר רש"י(י,ט ד"ה והעם) :"זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור ,שנאמר(שמות ב,ד):ותתצב אחותו מרחוק וגו' ". שמונים שנה אחרי שמרים עמדה על החוף, היא נהייתה 'מצורעת כשלג' וכעת מחכים לה שבעה ימים, כגמול על כך כשהמתינה למשה במשך שמונים שנה לא היה אפשר לומר לה תודה רבה?! לא כתוב בשם מקום עד עכשיו שגמלו לה טובה על זה, ורק אחרי שמונים שנה, כשהיא מדברת לשון הרע ומצורעת כשלג נזכרים להכי לה טובה?!
הפירוש אינו כך. אין ספק שאמרו לה תודה רבה. אך הכרת הטוב תלויה במעשה של האדם מכיר לו טובה-אם הוא עשה מעשה קטן או מעשה גדול. בזמנו הכירו טובה למרים על כך שהצילה את אחיה משה רבינו אבל פה בפרשה אנו רואים שהיא לא הצילה רק איזה ילד שקוראים לו משה רבינו. אבל פה התורה מעידה עליו: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה..בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו " ומגלה לנו שהוא מבחר המין האנושיופתאום מתברר לנו למפרע שמרים הצילה אדם שהקב"ה מעיד עליו כך, וא"כ נודע לנו למפרע שמה שמרים עשתה זה דבר גדול פי כמה ממה שחשבנו, וממילא צריכים להכיר לה טובה פעם נוספת.
ואין זה נכון רק במרים, דעו לכם שכשיעברו עוד כמה שנים, זה יהיה נכון גם ביחס לישיבה, לפעמים דווקא במבט לאחור אדם יודע להפנים את מה שהוא מקבל. ואז זו השעה האמיתית של הכרת הטוב.
צריך גם כעת להכיר לד"ר מוסקוביץ זצ"ל טובה, אבל יצטרכו להזכיר אותו עוד כמה וכמה פעמים, מפני שעדיין איננו יודעים את כל מה שהוא עשה. יש דבר אחד שהיינו קצת שותפים בו דרך אבי, שאני יודע שהוא עוד לא יצא לפועל-מי שהולך בשער יפו לכיוון הכותל רואה בצד שמאל מבנה ענק של שש או שמונה קומות ,שנראה כמו בית מלון ישן. את הבניין הזה רכש ד"ר מוסקוביץ והמשטרה ביקשה ממנו רשות להקים תחנת משטרה על הגג, אך היו מי שערערו על המכירה ועד היום היא בדיונים בבתי המשפט בארץ. כבר לפני כמה שנים הוא קבע עם אבי זמן לבוא לקבוע מזוזה, ויום לפני קביעת המזוזה הגיע איזה 'צדיק' לבית המשפט לבדוק עוד אם הרכש היה חוקי או לא, אם למי שמכר הייתה סמכות או שהיה לו כמה שותפים, וזה מתעכב עד היום. אבל בעזרת ה' המקום יעבור לידינו.
"גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן". תנצב"ה.