מורשת הרב קוק בשילוב ידים ואחדות

ביום הזכרון של רבנו הגדול, הראי"ה זצ"ל, נזכור שהצלחת הנחלת מורשתו של הראי"ה ובנו הרצי"ה תהיה רק אם נדע לפעול בשילוב ידיים ובאחדות - למרות חילוקי הדעות בתוכנו

חדשות כיפה הרב יעקב פילבר 09/08/13 14:05 ג באלול התשעג

מורשת הרב קוק בשילוב ידים ואחדות

כשנשאל מורי ורבי הרב צבי יהודה מה אתם עושים בישיבה? תשובתו הייתה: "מרבים אהבה, מרבים אמונה, מרבים בטחון, מרבים הבנה הדדית, מרבים קבלת מלכות ה' אלקי ישראל, מרבים ללמוד וללמד ערכי תורה ומצוות, מרבים התנחלויות והתאחזויות במלוא רוחב ארצנו, זה מה שאנחנו עושים" בדבריו אלו הגדיר הרצי"ה את תמצית הוויתה של הישיבה. כשבראש דבריו ציין את האהבה קודם לאמונה, ואת ההקדמה הזאת הוא למד מדבריו של הלל שאמר: אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". (אוהב בריות למרות שהם רחוקים מתורה - שהרי צריך לקרבן) בכלל המשימות הוסיף את ה"הבנה הדדית", להיות קשובים ולהבין איש את רעהו. והיום ביום פטירתו של אביו הראי"ה בג' אלול אנו שואלים: האם משאלתו זו של הרצי"ה עומדת במבחן התוצאה?

הראי"ה הוריש לנו משנה סדורה כיצד להבין את תקופתנו וכיצד להתנהל בה, בחייו של הראי"ה היו חסרים החיילים שיגשימו את משנתו. ובנו הרצי"ה, נוסף להנחלת מורשתו של הראי"ה, עסק בעיקר בהעמדת תלמידים הרבה, חיילים שיגשימו את חזונו של הראי"ה. ובמשימה זו נחל הרצי"ה הצלחה מרשימה ומכוחו ומכוח כוחו קמו מאות תלמידים ולהם תלמידי תלמידים לאלפים הפזורים במרחביה של ארץ ישראל, מהגולן וקרית שמונה בצפון עד אילת בדרום והמשפיעים את מורשת רבותיהם לכל שדרות הציבור. ואעפ"כ עלינו לבדוק את עצמנו האם לא קורה לנו את מה שסח בעל חידושי הרי"מ לנכדו: "כשאדם נעשה למנהיג [בימינו לראש ישיבה] מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים, בית מדרש וחדרים שולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה משמש וכיוצא בזה, [בימינו אחד נעשה נשיא ואחד נעשה ראש ישיבה] ומה אתה סבור עושה השטן באותה השעה, יושב במנוחה? לא ולא! הוא מתגנב וחוטף את הנקודה הפנימית, ומשאיר את כל השאר על מקומו. והגלגל ממשיך להתגלגל ורק הנקודה הפנימית חסרה", וכאן הרים הרבי את קולו: "אבל יושיענו ה' יש למנוע זאת!".

גם אם לפעמים יש חשש שהתחברות של רבנים בעלי דעות שונות עלולה ליתן לגיטימציה לדעה שאיני מסכים לה, על כגון זה נאמר: ש"גדול קידוש ה' מחילול ה" וכמו שהיה רבנו הרצי"ה מפרשו:: שאם יש אירוע שיש בו גם "קידוש ה'" ובגלל זה יש לחבור אליו אך גם יש בו "חילול ה'" ובגלל זה יש להמנע ממנו - כי אז קידוש ה' גובר ודוחה את חששות חילול ה'. לצערנו מתרבים אצלנו המקרים של פסילת האחר, ועל כיוצא בזה היה רגיל רבנו הרצי"ה לומר: "רשאי אדם להחמיר על עצמו ובלבד שלא יזלזל באחרים!" ודבריו מקורם בירושלמי: (ברכות פ"ב ה"ט): "כל הרוצה לעשות עצמו חבר עושה, תלמיד חכם עושה, ותבוא עליו ברכה ובלחוד דלא יבזה חורנין (אחרים)".

[זכורני שפעם אחת חזרתי מאחת הצעדות של "גוש אמונים" וסיפרתי לרבנו על האלפים שצעדו יחד כאיש אחד בלב אחד למען ארץ ישראל, ועל כך אמר לי רבנו: שבתפילה בשבת אנו אומרים "בפי ישרים תתהלל", ועולים בקודש ואומרים: "ובדברי צדיקים תתברך" והלאה בקודש עד "ובקרב קדושים תתקדש" - אבל כל זאת אינו כלום לעומת השיא שמעל כולם: "ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל" - כלל הציבור הישראלי הוא מעל ה"ישרים, הצדיקים והקדושים"., ההבדלות של בוגרי הישיבה מכלל הציבור הייתה למורת רוחו של הרצי"ה, ופעם אחת כשהצעתי לו לארגן ברחבי הארץ קהילות של שוחרי משנת הראי"ה, הגיב רבנו בתוקף ובזעזוע ואמר: חלילה! אנחנו לא כת ("כת" לפי המילון - קבוצת אנשים שהתפלגה או פרשה מרוב הציבור בשל שוני וניגודים בדעותיה) אבא זצ"ל שייך לכלל ישראל ואין להפכו לנחלתם של יחידים. דברים דומים כתב הרצי"ה לפני שנים (בשנת תרצ"ה) בחוברת "לשלושה באלול (מו'): "כשהעירו לו (לראי"ה) ביחס לאנשים ידועים והשתתפותו אתם בפעולות של חיזוק התורה והיהדות. [כלומר התלוננו מדוע הוא משתף אתם פעולה ואולי חששו שהוא נותן להם בכך לגיטימציה] אמר רבנו (הראי"ה): אל תעשו לי קוקיסטים, כל אחד מישראל שבא ועוסק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות הוא משלנו".

בכמה מקומות בספרו "עין איה" כותב הראי"ה בגנות הפירוד והפסילה כך בברכות פרק א' (אות מו): על הפירוד הוא כותב: "יסוד הכוחות הרעים הוא הפירוד ומניעת האחדות. כי השלום הוא כלי המחזיק ברכה, ובכח האחדות נמצאת מצות אהבת רעים ומתוכה יבוא לאהבת השי"ת, אבל הנפרד אינו מבקש כי אם תאוותו וחפצו". ועל הפסילה הוא כותב (פרק ד' אות ה') בהסבירו את הביטוי "בעלי תריסין" בדברי רבן גמליאל שכוונתו הייתה לתלמידי חכמים - ונשאלת השאלה מדוע מכל כלי הנשק של הלוחמים במלחמתה של תורה משתמש רבן גמליאל דווקא בתריס שהוא נשק הגנה? ומסביר הראי"ה: במלחמתה של תורה שגם האוסרים כמתירים הם דברי אלוקים חיים - רק שכל אחד מחויב להחזיק בדעתו שהיא לפי דעתו מכוונת לאמיתה של הלכה ולעשות מעשה כמותה, על כן המלחמה הזו אינה כי אם מלחמת מגן, למצוא מעמד למעשה על פי דעתו אע"פ שגם דעת זולתו היא דעה שלימה וממקור קדוש היא נובעת על כן נקראו תלמידי חכמים המתעסקים באלו הוויכוחים "בעלי תריסין" תופסי מגן.

ואכן פסילת תלמידי חכמים זה את זה הייתה סיבת "שנאת חנם" בבית שני, כמו שכתב הנצי"ב שהיו "צדיקים וחסידים ועמלי תורה", חסרונם היה ש"לא היו ישרים בהליכות עולמים" וזה הביא אותם לשנאה, ומה היה הגורם לשנאה? "שחשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס". ובספרו "העמק דבר" (דברים ד' יד') כותב הנצי"ב: שבחורבן בית ראשון היו ראשי המחטיאים גדולי תורה, וכך גם בחורבן הבית השני היו עיקר המחטיאים את הרבים גדולי תורה, ומסיים שם הנצי"ב: "ועדיין הוא מרקד בינינו!". ואל נשכח כי זה מה שהביא לחיסול הישיבות של רבי עקיבא על עשרים וארבע אלף תמידיו משום שלא נהגו כבוד זה בזה ועינם היתה צרה בתורה זה לזה.

ביום הזכרון של רבנו הגדול הראי"ה זצ"ל נזכור שהצלחת הנחלת מורשתו של הראי"ה ובנו הרצי"ה תהיה רק אם נדע לפעול בשילוב ידיים ובאחדות, ולמרות חילוקי הדעות נקיים בנו "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק“.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן