מרן הרב קוק כותב באגרות (אגרות הראיה ב, עמ' סא) שבט"ו בשבט מתעוררת חיבת ארץ ישראל. כלומר אין לו מקור לא בתורה, לא במשנה, לא בגמרא ולא בראשונים. אך כך היא העובדה ממרומים ובתוכנו שמתעוררת חיבת ארץ ישראל. כמובן, כל יום יש לחבב את ארצנו, ומרן הרב קוק כותב באגרות שכל הביטויים שבעולם לא יספיקו לתאר אלפית של עומק חיבתה, מכל מקום בט"ו בשבט זה עוד יותר חזק. במשנה ראש השנה (טו ב) זה תאריך הנוגע למצוות תלויות בארץ, כגון ערלה ונטע רבעי, אבל מעבר לזה מתעוררת חיבת הארץ.
ומה חיבת הארץ? קדושה. קדושה אלהית, קדושת השכינה. הב"ח באורח חיים סי' רח מסביר שהשכינה שוכנת אפילו בפירותיה של ארץ ישראל וזו סיבת נוסח ברכת מעין שלוש: לאכול מפריה.
אך כיצד אפשר לראות את קדושת הארץ? לנו אין היא גלויה, כמו שלא גלויה לנו קדושת השבת או קדושת נשמת ישראל. בשביל זה צריך נבואה או רוח הקודש. שלוש סוגי קדושות הן, קדושת המקום, קדושת הזמן, קדושת האדם, כמבואר בספר יצירה: עולם שנה נפש ראשי תיבות עש"ן.
אבל אנחנו יכול לראות את התוצאות של הקדושות האלה, כמשל של רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי. כאשר עץ נטוע במדבר, הוא בקושי שורד, וכשהוא נטוע בפרדס ,הוא פורח. כך עם ישראל בגלות בקושי שורד, ועתה שהוא בארץ ישראל הוא משגשג ופורח.
מרן הרב קוק כותב באגרות שאין לנו לבדוק ביראת שמים של היהודים שעולים לארץ, אלא יש לקבל את כולם ובמשך הזמן הם יחזרו בתשובה, כמו שהיה בזמן עזרא שעלו לארץ כל מיני יהודים מחללי שבתות ובסוף צמחו מהם התנאים (אגרת פב. אגרת שיא. לנתיבות ישראל א קנד לזכותם של ישראל).
גם בימינו, הקדושה הגנוזה של עם ישראל נפגשת עם הקדושה הגנוזה של ארץ ישראל ומתוך כך חוזרים בתשובה.