"ואתה תחזה... אני חיל, יראי אלקים, אנשי אמת,
שונאי בצע, ושמת עליהם" (יח,כא)
אין לי רב
למעלה מעשר שנים כסא רבנות ירושלים מיותם. הרבנים שלום משאש ויצחק קוליץ, זכר צדיקים לברכה, כהנו כרבנים הראשיים האחרונים ל'קרתא דשופרייא', ירושלים בירתנו; אנשים של קומה ואנשים של צורה. שניהם הסתלקו לבית עולמם באותה שנה, בתשס"ג (2003), הראשון בניסן והשני בתמוז. מאז עיר-עוז-לנו חסרת רב ראשי, והיא חוברת לשורה ארוכה של ערי הארץ ומושבותיה אשר גם הם נעדרי ראש רבני שנים ע"ג שנים.
למותר לציין כי ככל שנוקפות השנים המצב מתקבע והולך ו'ידים מוכיחות' שבעצם אין צורך במשרות אלו; מסתדרים גם בלי רבנים ולא חשים כלל בחסרונם. טיעון זה משכנע ביותר (גם אותי), ולכן אני מנסה כאן ועכשיו למשוך בכל הפעמונים ובצלצלי שמע לאמר, לידע ולהודיע: אם הנושא לא יתוקן מיידית, ואם לא יבחרו אישים לסגירת פערי הרבנות בכל אתר ואתר, מהר מאד נעמוד בפני חקיקה 'יש עתידית', צודקת יש לומר, למחיקת משרות אלו מן התקן. וירושלים היא הדוגמא והמופת לשאר ערי ישראל, "כי מציון תצא תורה" וממנה פינה ויתד ל"כל שעריך".
פילפוליטיקה
הכל יודעים כי מעבר להעדר תחושת הצורך הדחוף לאיוש תפקידים אלו, העיכוב העיקרי נובע מכך שהנושא בכללותו נופל קרבן לפוליטיקה בינ-מפלגתית ובינ-מיגזרית; "זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה" (עפ"י משנה סנהדרין ג,א), ובא הכתוב השלישי ופוסל את שניהם בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה - גזורו" (עפ"י מל"א ג,כו). והעיר ציון (וערים נוספות) אבלה וחפוית וחסרת ראש.
ואם אמרנו 'פוליטיקה', הכל יודעים כי קרבות עזים ניטשים בין המחנות - החרדי, הש"סי והדתי-לאומי - על איוש משרות הרבנות. נרקמים דילים מפותלים ולאחרונה חווינו 'סרט זה' בבחירות לרבנות הראשית לישראל. אגב, תוצאות בחירות אלו מוכיחות כי העולים לדוכן ראויים לכתר, והם אינם משרתי 'מגזר' כלשהו, גם אם עסקני הדילים לא מרוצים, וגם אם תמכתי באחרים.
עוד גלוי וידוע כי ברשויות המקומיות, וירושלים בכללם, מתחולל קרב מקדמי מפותל ביותר על הרכב הגוף הבוחר. לנציגי באי בתי הכנסת משקל משמעותי בגוף זה ודרך בחירתם רוויית חתחתים בהגדרה. גם לשר הדתות ולרשות המקומית חלק ונחלה בקביעת חברים בגוף הבוחר, והרי לכם מרשם בדוק לפלונטרים ולעתירות אינסופיות לבג"צ. ומעל הכל, לעתים רבות ראש העיר ו/או ראש המועצה הדתית אינם מעוניינים כלל באיוש משרות אלו, כל אחד מטעמיו הוא - אישית, כלכלית או מגזרית. או כלך לך לדרך זו: לעתים רבות ראש העיר ו/או ראש המועצה הדתית מעוניינים באיוש משרות אלו רק בפלוני נקוב שם, ואם לא הוא - אזי 'על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו אחרים את כבודו' (מתוך ברכת ההפטרה). הא לכם איפוא הסבר לפשר הדחיות רבות השנים ולעיכוב מינויים אלו 'עד שיבוא אליהו'.
הבו לכם רבנים
אני פונה בזאת בקריאה רבתי לשר לשירותי הדת ולסגנו; בידכם המפתח להושבת רבנים על כסאות פנויים לרוב. שניכם מוכרים כאנשי מעשה עתירי ביצוע 'עם קבלות'. הכריזו על יתרת שנת תשע"ד כטווח יעד לאיוש כל המשרות הפנויות. מנו 'פרוייקטור' סמכותי למימוש המשימה, והטילו עליו לפעול במקביל בכל ערי הארץ ומושבותיה, ולנכש את כל המוקשים המשפטיים והפוליטיים שעלו ושיעלו בשדות אלו. אם המוקשים הם מסוג 'התחשבנות בינמיגזרית מפותלת של שמור לי ואשמור לך' - עקפו אותם או פוצצו אותם בממלכתיות, ובלבד שהנושא יפטר בהסתערות רבתי. כל השתהות מתוך תקוה לשינויי חקיקה בתהליך מינוי הגוף הבוחר, גם אם הם ראויים כשלעצמם, תשחק לידי המעוניינים בביטול משרות אלו, וחבל!
וירושלים תחילה! משום כבודה של העיר, ובשל היותה מאוכלסת ברוב(?) חרדי-דתי-מסורתי, ובשל היותה סמל ומופת לאחרים - חובה למלא את חסרונה של העיר ולקומם את אבניה-רבניה. כאן המקום להוסיף, ולאו דוקא בשוליים; לפני מספר שנים נבחר רב-מועמד, הגון וראוי לשרת בקודש, כנציג הציבור הדתי-לאומי לאיוש המשרה האשכנזית בירושלים (ה'ספרדית' עדין ב'מיכרז'). מדובר ברב אריה שטרן הי"ו, איש מרכז-הרב העומד בראש המפעל התורני 'הלכה ברורה', ולא באנו לפרט מעלותיו כי רבות המה. אני סמוך ובטוח כי לא יעלה על דעת דילאים למיניהם לפתוח את הנושא ולתחבל אלטרנטיבות. יבחר הרב שטרן - טוב ומוטב. יבחר אחר - טוב ולא נורא. העיקר, "ואתה תחזה... אני חיל, יראי אלקים, אנשי אמת, שונאי בצע, ושמת עליהם", כמצוטט בראש המדור מפרשתנו.
(נכתב במוצ"ש בשלח)
המאמר יפורסם בעלון 'שבת בשבתו'