זכותו של חודש אדר – ליום הסתלקותו של משה רבנו

מדרש אסתר רבה מייחס את הצלת היהודים מהמן לזכותו של משה רבנו, אולם בספרות הראשונים משויכת ההצלה גם לאהרן ולמרים. יעל לוין על חודש אדר

חדשות כיפה ד"ר יעל לוין 02/03/17 21:58 ד באדר התשעז

זכותו של חודש אדר – ליום הסתלקותו של משה רבנו
אחיקם בן יוסף, צילום: אחיקם בן יוסף

מאמרו הנודע של רב "משנכנס אדר מרבין בשמחה" המוזכר בבבלי תענית (כט ע"א) מתבאר בדברי רש"י על אתר במשמעות "ימי נסים היו לישראל פורים ופסח". לדידו של רש"י, השמחה עם כניסת אדר מתייחסת גם לנסי חודש ניסן, ומשתמע שהיא פרוסה ומשוכה אף על פני חודש זה.

יציאת מצרים נקבעה לדורי דורות כמאורע ההיסטורי המרכזי שנצרב בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל, מאורע שהיה בגדר לידת העם לאחר שנות שעבוד רבות וקשות. בהקשר זה ראוי להזכיר את ההבחנה המועלית ב"ספר חסידים" (מהדורת וויסטינעצקי, מהדורה שנייה, פרנקפורט ע"נ מין תרפ"ד, סימן תתרנה, עמ' 267) ולפיה נס פורים חשוב מנס פסח. שהרי במצרים גזרו "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות א, כב). ואילו המן ביקש לגזור כליה על כלל היהודים, "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים" (אסתר ג, יג). משום כך ימי הפורים לא יתבטלו לעולם.

כמדומה שאפשר להרחיב את התפיסה המובעת ב"ספר חסידים" ולומר שגאולת מצרים היא ציון דרך מרכזי עד לגאולה העתידה, כמו שנאמר: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ירמיהו טז, יד. וראו שם, כג, ז). לעומת זאת, כפי שנאמר לקראת סוף מגילת אסתר עצמה, "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט, כח).

במדרש אסתר רבה (ז, יא, מהדורת תבורי-עצמון עמ' 135-137) אנו שומעים כי כשהמן ביקש להפיל פור על מנת לקבוע באלו מבין החודשים ראוי יהיה לגזור כליה על היהודים, מצא זכות לכל החודשים, מלבד לחודש אדר, "ושמח מיד ואמר: אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות, ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן. והוא לא ידע שבשבעה באדר מת משה ובז' באדר נולד משה". גם במקבילה בבבלי מגילה (יג ע"ב) נקודת ההידרשות היא ללידתו ולמותו של משה בשבעה באדר. אולם בכתב יד אוקספורד (ספריית הבודליאנה) של אסתר רבה מועד לידתו ופטירתו של משה רבנו מוזכר כראש חודש אדר. בהקשר זה מעניין לציין כי גם יוסף בן מתתיהו מייחס את מועד פטירתו של משה רבנו לראש חודש אדר (קדמוניות היהודים, מהדורת שליט, כרך ראשון, ד, ח, מט, עמ' 141).

לעומת זאת, התאריך של שבעה באדר כמועד הסתלקות משה מוזכר כבר ב"מכילתא דרבי ישמעאל" (בשלח, מסכתא דויסע, פרשה ה, עמ' 172). בתוספתא סוטה נאמר שהוא נולד ומת בתאריך זה (יא, ו-ז, עמ' 219-220), וכי לידתו ופטירתו באותו היום הן בהתאם לתפיסה שהקב"ה משלים את שנותיהם של צדיקים. מעניין להזכיר כי ב"מכילתא דרבי ישמעאל" מובאת דעה נוספת שלפיה משה מת בשבעה בשבט (שם, עמ' 172-173). התאריך של שבעה באדר כיום הסתלקותו של משה רבנו מוזכר גם בסוגיות אחדות נוספות בתלמוד הבבלי.

והנה, בשונה מהנזכר ב"אסתר רבה", שם מיוחסת זכות הצלת היהודים מציפורני המן למשה רבנו, במקורות אחדים בספרות הראשונים אנו מוצאים שזכויותיהם של משה, אהרן ומרים כאחד פעלו למלט את ישראל מגזירת המן.

בפירוש התורה לרבנו אביגדור מובעת התפיסה שהמן נפל בזכות משה, אהרן ומרים. זאת על בסיס הרעיון שסופי התיבות של שמותיהם הם "ה'מ'ן'". המחבר מבאר בדרך זו כתובים אחדים נוספים כמוסבים אליהם, ובכלל זה הוא מייחס להם את זכות הבאר בהתאם לנאמר "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" (במדבר כ, י); המילה "הֲמִן" היא סופי התיבות של שמותיהם (ספר הזכרון לרב ורנר, ירושלים תשנ"ו, פרשת במדבר, עמ' קפז).

מקור נוסף בעל רלוונטיות לענייננו מובא בביאור אנונימי למגילת אסתר מבית מדרשם של בעלי התוספות לכתוב "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו, א) (תוספות השלם, מגילת אסתר, עמ' קז, אות ו). בביאור זה מוזכרות דמויות שונות ששנתם נדדה מעיניהם באותו הלילה במעין שיתוף גורל עם צרת ישראל, ובכללן משה, אהרן ומרים. וכך נאמר: "ד"א 'בלילה הוא נדדה' וגו'. שנת אבות במערת המכפלה, שנ' 'הילל ברוש כי נפל ארז' (זכריה יא, ב), ואין ראש אלא אברהם, שהיה ראש לאבות, וכן בלילה ההוא נדדה שנת אהרן ומשה ומרים, שנ' 'קול יללת הרועים' (שם שם, ג). וכן, בלילה ההוא נדדה שנת כל ישראל... שנת מרדכי... שנת מלך מלכי המלכים הקב"ה". בקטע מקביל מוזכרים משה ואהרן בלבד (ילקוט שמעוני, אסתר, רמז תתרנז; מדרש פנים אחרים, נו"ב, ו, עמ' 74). אולם אפשר להראות על בסיס מקור מקביל אחר ב"אבות דרבי נתן" (נו"א, פרק ד, עמ' 24-25; הוספה ב לנוסחא א, פרק ט, עמ' 165), שנושאו קינתן של דמויות שונות על חורבן הבית, ובכללן משה, אהרן ומרים, מקור המתקשר לכתוב הנדון בזכריה, כי הגרסה הכוללת את שלושתם היא המקורית.

יצוין כי על פי הנאמר ב"פסיקתא דרב כהנא" (ותאמר ציון, א, עמ' 281; מדרש פנים אחרים, שם, עמ' 73) נדידת שנת המלך אירעה בליל פסח. מאורע זה משובץ גם בפיוט "אָז רוֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַלַּיְלָה" ("ויהי בחצי הלילה"), שנתחבר בידי הפייטן יניי ושנאמר במסגרת ההגדה של פסח: "עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה". בהתאם לכך אפשר לומר ששיתוף הגורל של משה, אהרן ומרים עם ישראל בעקבות גזירת המן התרחש בליל גאולת מצרים, ובהתאם לנזכר בספר מיכה (ו, ד) שלושתם היו גואלים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". משום כך גם עמדה להם לישראל ביתר שאת זכותם באותו הלילה גופו.

קטע נוסף בעל שייכות לענייננו קשור לכתוב "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" (אסתר ה, א). בבבלי מגילה נדרש היגד זה כראיה להיותה של אסתר אחת משבע הנביאות שנתנבאו לישראל (שם יד ע"א-ע"ב). וכך נאמר: "'ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות'. 'בגדי מלכות' מיבעי ליה [=צריך היה לומר] אלא שלבשתה רוח הקדש כתיב הכא [=כתוב כאן] 'ותלבש' וכתיב התם [=וכתוב שם] 'ורוח לבשה את עֲמָשַׂי' וגו'" (דה"א יב, יט).

והנה, בביאור תוספות (ד"ה "ביום השלישי", מגילה טו ע"א) מועלות הצעות אחדות הנדרשות לשאלה מדוע לבשה אסתר בגדי מלכות ביום השלישי דווקא, ומוזכרים עניינים משולשים מרכזיים אחדים הקשורים בעם ישראל. אחת הזיקות הנוצרות היא עם משה, אהרן ומרים: "'ביום השלישי'. בזכות תורה נביאים וכתובים א"נ [=אי נמי] כהנים לוים וישראלים אי נמי משה ואהרן ומרים אי נמי שלישי דמתן תורה". באשר לתאריך שבו התרחש מעשה זה, אפשר להצביע לפי שיטה אחת על המועד של יום ט"ו בניסן ולפי שיטה אחרת על יום ט"ז בניסן (ראו תורה שלמה על אתר), ונמצא שאף כאן מדובר על זמן גאולת מצרים.

מקור מעניין נוסף הקשור לנושאנו הוא קטע המובא בספר "נפלאות חדשות" לרב נח ליפשיץ (הוראדנא תקנ"ז, לפורים, טז ע"א). בספרות חז"ל (תענית ט ע"א ומקבילות) נאמר שמשה, אהרן ומרים נסתלקו בפרק זמן של שנה לערך, רעיון הנדרש מן הכתוב "וָאַכְחִד אֶת שְׁלשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד" (זכריה יא, ח); מרים נפטרה ראשונה בחודש ניסן (במדבר כ, א), אהרן בראש חודש אב (שם לג, לח) ומשה בחודש אדר קודם הכניסה לארץ. על רקע הדרשה לכתוב בזכריה ובזיקה למדרש ב"אסתר רבה", שנדון לעיל, מחבר "נפלאות חדשות" מטעים כי "כיון שמת משה כאלו באותו זמן מתו שלשתם". בהקשר זה הוא מזכיר שסופי התיבות של שמותיהם הם "המן", וכי הזכות של חודש אדר שייכת לא למשה רבנו בלבד, כי אם אף לאהרן ולמרים. המחבר מוסיף לאזכר כתמיכה בגישתו שראשי התיבות של "משה אהרן מרים" זהים לראשי התיבות של "משה אסתר מרדכי" (ועיינו בהרחבה מאמרי "הגואל השלישי", מוסף שבת, י"ח בניסן תש"ע).

עוד ראוי לציין כי החיד"א כותב בביאורו "ברית עולם" ל"ספר חסידים", לקטע המתייחס למשה רבנו (מהדורת מוסד הרב קוק, אות שנה, עמ' רסד), כי סופי התיבות של "משה בן עמרם" הם "המן" ובזכות משה ניצלו ישראל מהמן.

בספרות חז"ל ובספרות הראשונים מצויים מקורות נוספים המטעימים שזכויותיהם של אהרן ומרים, לצד אלה של משה רבנו, פעלו להגן על עם ישראל בפורענויות אחרות שבאו עליהם, וכי שלושת האחים גילו שותפות גורל עם צרת העם. עיון במקורות אלה הינו מעבר למסגרת זו. אולם כללו של דבר, נמצאנו למדים כי לשלושת האחים גם יחד נודעו זכויות שסייעו במצבים קשים להגן על עם ישראל, ולהוציאו מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן