שלום לכבוד הרב,
רקע:
הנני גרושה דתיה אם לילד מקסים בן 3 שעברה מסכת נישואין קשה מאוד עם הבעל. נישואים שנמשכו בסרבנות גט של 1.5 שנים, סחטנות ויתור על רכוש לטובת גט וחירות. ולצערי זה לא פסק בזה אלא המשיך במסכת רוויית השמצות ושקרים של הבעל בכל מוסד אפשרי: בית משפט רווחה.. תוך זה שהוא גרם לי להוציא כספים רבים שלא היו ברשותי לטובת התגוננות בבית משפט ואל מול הרשויות כנגד שקריו וללא כל הצדקה (בכנות אני חושבת שהייתי רעיה טובה מכבדת ומפנקת אך זה לא היה הדדי...).
מצידי ניסיתי תמיד לפתור הכל בדרכי נועם (גם בנישואים וגם לאחר מכן) ולא להגיע לבתי משפט אך הוא הבטיח שיעשה את התהליך הכי קשה והכי ארוך....כשידו משגת וידי לא...
בכל אופן את כבודו ומקומו בגידול הילד שמרתי ולא דיברתי עליו רעה לפני הילד ושמרתי על כבודו (אף שבסתר ליבי שנאתי אותו על מה שמעולל לי) שלא להיפך.. הוא בעקבות הגירושין חזר בשאלה ניסה להסית את הילד נגדי ופסל אלמנטים דתיים כמו ציצית וכיפה בכל עת שהיה עם הילד קיצץ לו את הפיאות וכיו"ב
רבים היו יסורי ממנו ורבים הלילות שלא הצלחתי לעצום עין בלילות עקב מכאוב וייסורים ממנו
התפללתי לה' שיפסיק את הכאב וכשהכאב הגיע לשיאו אף ביקשתי מה' בדמעות שיכניע אותו אמרתי דברים שאסור להגיד על יהודי אך הם נאמרו עקב מכאוב ככ גדול
לפני כשבוע וחצי שוב ביקשתי בבכי לה' ובאותו שבוע לצערי הוא נהרג בתאונה בדרך ליום הולדת של בננו בגן...
א. מה אוכל לעשות בכדי לכפר על עווני זה? אני יודעת שהקב"ה מנהל הכל אך מה עם חטאתי פה חטא גדול???
ב. מה אוכל לעשות כדי לעשות חסד עם הנפטר?
ג. ליבי עדיין כואב ממנו כאב עצום אך חושבת על בני שהתייתם ועל נסיבות הטרגיות של הפטירה ואין לי מנוח ! אך יחד עם זאת סליחה קשה לי לבקש עקב הכאב הגדול שהעבירני ואני נדה בין שתי התחושות הללו יום בכי עצום ויום אפתית כלפי המקרה...הכיצד נכון לנהוג?
ד. תקופה ארוכה בין היתר עקב ההתעסקות בהליכים הנ"ל ועקב כאב גדול בליבי לא הצלחתי להחזיק ספר ולא השקעתי בלימוד רוחני למרות שרציתי ככ אם כי ניהלתי אורח חיים דתי עפ"י מה שהתחנכתי ולמדתי (אך לא תיחזקתי ושיננתי..).
אני אוהבת אהבה גדולה מאוד!!! את בורא עולם מאז ומתמיד ומרגישה צורך עצום עוד יותר להתקרב אליו לחזק את הקשר אליו ולנסות למחול על חטאי השונים הכיצד אוכל לעשות זאת נכון? במה ל