את ניסיונו הראשון בהוראה רכש הרב עמיטל בין כותלי ה'מדרשייה'. פעם שאל אותו אחד התלמידים על הויכוח שהעסיק אז את עולם ביקורת התנ"ך: האם יש ספר ישעיהו אחד או שנים. 'איני יודע', ענה לו הרב.
הרב יוגל, ראש המדרשייה, הקשיב לשיחה מאחורי הדלת, והתרעם. 'כיצד אתה אומר שאינך יודע את התשובה?', נזף בו מאוחר יותר. כל בחור ישיבה אמור לשלול בתוקף כל פקפוק באחידות אחד מספרי הנביאים!
הרב עמיטל לא נבהל. 'השמנדריק הזה', אמר, 'לא באמת מוטרד משלמותו של ספר ישעיהו. הוא בסך הכל מחפש תירוץ להפסיק להניח תפילין. בתשובה שלי הראיתי לו שאני, על אף שאיני יודע להשיב על כל שאלה, בכל זאת ממשיך להניח תפילין...' (על בסיס 'באמונתו', 113)
* * *
במחלוקת בין הרב יוגל לרב עמיטל אין צודק ואין טועה. שתי הגישות לגיטימיות. גישה אחת מקימה חומה סביב עולם האמונה ומונעת כל פקפוק וקושיה. בדרך זו, המקובלת מאוד בעולם החרדי, הולכים מספר מחזירים בתשובה המחזיקים בכיס האחורי של המכנסיים תשובה לכל שאלה.
גישתו של הרב עמיטל שונה. אמונתו של הרב עמיטל ששרדה וזוקקה במבחן הנורא מכל, מבחן השואה, לא פחדה משאלות וקושיות. האמונה של הרב עמיטל בבורא העולם ובתורתו, איתנה וחזקה, ואינה מתרגשת משאלות וקושיות.
מה יעשה מדען המגלה לפתע שהאור הוא גם חלקיק וגם גל? סתירה נוראית! כיצד אור יכול להיות גם גל וגם חלקיק! זה לא ייתכן! האם בשל זאת יחדל המדען להכיר באור? האם בגלל הקושיות הללו יטען המדען שאין דבר כזה 'אור'?
כפי שהמדען, על אף קושיות המחץ, אינו מפקפק בקיומו של האור, כך לא חדל מו"ר להאמין בבורא העולם ובתורתו על אף קושיות קשות הרבה פחות.
תורת משה שהחזיקה מעמד באלפי קהילות שונות ברחבי העולם. תורת משה, שכיום רוב העולם, גם הנוצרי וגם המוסלמי, מאמין שניתנה לנו מסיני. תורת משה, שבמשך אלפי שנים כשכל התורות האחרות השתנו, החליפו צבעים ונעלמו, נשארה יציבה ואיתנה. תורה כזו לא צריכה לעמוד דום כל אימת שחוקר שאפתן מהאקדמיה חושב שגילה קושיה חדשה.
בשואת אירופה הנוראית למד הרב עמיטל על בשרו שלא ניתן לענות על כל קושיה. אנו בני תמותה זמניים ומוגבלים מול חוכמתו הנצחית והענקית של הבורא. באיזו זכות אנחנו מבקשים תשובה לכל קושיה? מותר לחיות עם קושיות לא פתורות. וידום יהודה.
* * *
את הספר החדש ופורץ הדרך של ידידי הרב בזק, 'עד היום הזה', הקדיש המחבר לזכרו של הרב עמיטל, 'שלימדנו לתור אחר האמת בעבודת ה', ביראה באהבה ובענווה'. הספר, שמתמודד באופן שיטתי ויסודי עם כלל הטענות והשאלות של עולם המחקר כלפי תורתנו הקדושה, נבנה על התשתית האמונית שהניח הרב עמיטל.
הרב עמיטל שיחרר אותנו מההיסטריה והלחץ שמלווים יהודי מאמין בזמן שהוא מתמודד עם טענות מבקרי המקרא. גישתו של הרב יוגל מעמידה אותנו מול מבקרי המקרא כשאקדח מוצמד לרקתנו. עלינו לענות על כל טענה, אחרת אנחנו בצרות.
הרב עמיטל מאפשר לדון בנחת וברוגע בטענות המבקרים. גם אם הם צודקים, בסך הכל יש כאן קושיה מעניינת. הא ותו לא. הרב בזק יכול להרשות לעצמו להביא בספרו, ללא השמטות או חשש, את הטענות הקשות ביותר של עולם ביקורת המקרא כלפי תורת האמת שלנו, ולדון בהם בצורה יסודית ועניינית.
הדבר המדהים הוא שדווקא הדיון קר הרוח של הרב בזק מנטרל את מכלול הטענות של מבקרי המקרא. דווקא העובדה שהטענות שלהם אינן מאיימות, מאפשרת לנו לתת להן מענה מלא...
* * *
כפי שלא מומלץ לבני זוג להרבות בשיחות על הקשר ביניהם, אלא להעמיק את הקשר, כך גם כאן עדיף, לדעתי, להשקיע את הזמן בלימוד התורה עצמה, ולא בטענות ובקושיות עליה.
עם זאת, עבור שני ציבורים הספר הינו בשורה דרמטית. ציבור אחד הוא ציבור המחנכים והמורים לתנ"ך. כל מלמד תורה חייב להכיר את הטענות וההתמודדויות השונות המובאות בצורה מרשימה ומסודרת בספר.
הציבור השני הוא ציבור המתעניין בשאלות ובקושיות הללו, הן מפני שהדברים מעניינים אותו והן מפני שנחשף אליהן בכל מיני הזדמנויות. עבור שני הציבורים הללו הספר הוא ספר חובה בכל מובן שהוא.
הכותב הינו ר“מ בישיבת ”הר עציון“. המאמר יתפרסם השבת בעלון "שבת בשבתו"