הרב אבינר צודק. זו בדיוק הסיבה שאני לומד תנ"ך אך ורק כפי שלמדתי מפי רבותיי, בישיבת הר עציון
ובמכללת הרצוג.
אני אכן סובר ש"משרד החינוך שלנו אינו תוכנית כבקשתך, אלא מוטלת עליו האחריות העצומה לבנות את התום ואת הקדושה של ילדי ישראל היקרים. לכן עליו להתהלך בדרך המלך ולא בנתיבים חריגים, גם אם אלה שמציעים אותם הם אנשים חשובים. לכן אין לנו ללכת אלא על פי הוראתה של תורתנו הקדושה: אחרי רבים להטות, הן רוב מניין, הן רוב חכמה (שו"ע חו"מ כה ב הגה)". ולכן צריך ללמוד תנ"ך לפי הדרך בה הלכו חז"ל וכל הראשונים, בגובה הראוי, ולא להמציא דרכים חדשות שדומות ממש לדרכים נוצריות. חז"ל לא למדו תורה בגובה העיניים. הם לא למדו תורה בגובה השמיים. הם למדו תורה בגובה הסולם. כך גם למדו כל הפרשנים לאורך כל הדורות.
גובה הסולם משמעו ללמוד תורה בדרך המתחילה בגדולה האין סופית של האבות, והבטה "על גדולינו שבתנ"ך מתוך חרדת קודש. ויש לצרף לחכמי דורנו את חכמי כל הדורות הקודמים, שהם כאפס לעומתם", ובד בבד להיות רגיש לביקורת המוסרית המתמידה של התורה, חכמים ופרשנים על דברים שאינם ראויים. כך לומדים להיות גדולים ולהיות מוסריים כאחד, ולא לומדים בדרך של סילוף, אשר מקהה חס ושלום את הרגש המוסרי והביקורתי, ומכשירים בכך דברים שלא עלו על לב ושהם ממש אסורים. רק הלומד בדרך זו מחדד הן את אמונתו העמוקה והן את רגישותו המוסרית העמוקה. ניכרים דברי אמת, ודברי אמת הם אלה שניכרת בהם גם הערצה בלתי מתפשרת לגדולי האומה וגם הערצה בלתי מתפשרת למוסר, לצדק ולאמת. את זה לימדה אותנו התורה מתחילת דרכה ועד האות האחרונה שלה.
כתבתי על כך כל כך הרבה פעמים, ובין השאר במאמר על הדרך בה יש ללמוד את מעשה דוד המלך.
הדברים שהביא הרב אבינר הם דברים מופלאים, אלא שהוא כנראה לא הולך בדרך זו. לא בצורה בה התקיף את לומדי התורה שב"ה אינם הולכים בדרכו, בציטוטים חלקיים מעוותים ושקריים, ולא בכלל בכל השיטה. הוא עצמו הביא בדבריו: "המקרא הוא שמלמדנו, לא אנו מדובבים אותו. שהרי המקרא מלמדנו דבר, שבכוח המחשבה והמוסר שלנו לא היינו מגיעים אליו. המקרא עומד תמיד מעל היכולת המוחלטת של השכל האנושי. ברגע שהבנתם זאת, גיליתם את הגישה הנכונה ללימוד תורה: הפסוק מלמדנו. הוא מודיעני מה עלי לדעת, לא להפך, שאני מדובב אותו. לכן אם יש מחלוקת בינך לבין הפסוק, דע לך מראש שהפסוק צודק. וכל זמן שלא הבנת במה הוא צודק, לא הבנת כלום. נדמה לי שחוויתם נקודה זאת די הצורך. בכל זאת אביא לכם מדברי הגמרא בנדון. מעשה בחכם שסיפר מה למד מרבו: הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים (סנהדרין סח א). איני יודע אם אתם תופסים את המשל הזה, אך דעו לכם שזה לימוד התורה".
ועל כן, ב"ה שרבותיי לימדו אותי לקרוא בדיוק את מה שנכתב בתורה ובתנ"ך, ולא את מה שאני סובר שצריך להיות כתוב בתנ"ך, לאף אחד מהכיוונים. הם שלימדו אותי לקרוא את ענקיות אבותינו וגדולי המקרא, והם שלימדו אותי לקרוא את הרגישות המוסרית הבלתי מתפשרת, שאינה נושאת פנים לאיש, ומלמדת אותנו לא להתעלם מבעיות מוסריות של כל אדם, אף זה של הגדול שבענקים. בכך רבותיי המשיכו את דרכה של התורה, של חז"ל, של כל הפרשנים ללא יוצא מן הכלל, ובכך הם גידלו דור ירא שמיים צדיק וישר ומוסרי, שלומד תורת אמת בדיוק כפי שהקב"ה כתב בתורתו.