מורשתו המרכזית של הרב עובדיה יוסף זצ"ל היא יכולתו להשתמש בגאוניותו ובעוצמתו התורנית בפסיקות אמיצות, בנקיטת עמדה של "כח דהתירא עדיף", כלפי הציבור וכלפי הפרטים, מתוך רצון לשמור על הרלוונטיות של התורה גם בהתחדשות הדורות. הרב עובדיה היה הכוח המשמעותי ביותר בדור האחרון מאחורי היתר המכירה, הכרה ביהדותם של עולי אתיופיה, קביעת רגע המוות על פי גזע המוח, התרת עגונות מלחמת יום כיפור ועוד ועוד. במקרים פרטיים, הרב התאמץ מאוד להקל ככל הניתן על מצוקותיהם של אנשים. אספר על מקרה אחד שהכרתי מקרוב.
מעשה בבחור צעיר, כהן, שפגש בחורה וביניהם נוצר קשר, ואז התברר שהבחורה היא בעצם גרושה, האסורה לכהן. אולם, נישואיה הראשונים של הגרושה היו חריגים: היא נישאה לזמן קצר מאוד, משום שמיד לאחר נישואיה התברר לה שבעלה היה חולה במחלת נפש, שאותה הסתיר מפניה לפני הנישואים. הבחור פנה לקשת רחבה של רבנים שיתירו לו להינשא לבחורה, על סמך הטענה שנישואיה היו "קידושי טעות". אולם כל הרבנים, שאמנם הסכימו עקרונית עם ההנחה שיש מקום להקל, לא יכלו להושיע לו. בסופו של דבר, הרב עובדיה היה היחיד שהתיר לו להינשא, ובזכותו הזוג נכנס לחופה כדת משה וישראל. כעת, מי יוכל לפסוק פסיקות אמיצות כאלה?
הרב עובדיה היה גם מנהיג ציבור, בזכות יכולתו לדבר בשפה עממית עם ציבור רחב. גם ענק בתורה הוא אדם, ובמסגרת זו היו לרב עובדיה התבטאויות חריפות, שמוטב היה אילו לא נאמרו. אולם אין ספק, שמה שייוותר מדמותו של הרב לדורות הוא מורשתו התורנית העצומה, הפזורה על כתביו הרבים. ויש לקוות, שתלמידיו וממשיכי דרכו לא ינקטו בדרך (שכבר יש מי שנוקט בה) של אימוץ התבטאויות חריפות, אלא יטלו על עצמם את המשימה להמשיך את המורשת התורנית של הרב, של שקידה בלתי-פוסקת בלימוד תורה, גדלות ושליטה במרחבי עולם ההלכה, ואומץ לב לפסוק לחפש תמיד דרך להקל ולקדם את שילוב התורה בעולמנו המתחדש.