ב"ה לאחר שבמשך עשרים שנה ישבו ברבנות הראשית רבנים שאינם אומרים הלל ביום העצמאות - יש סיכוי לרב ראשי ציוני דתי. לאחר תקופה כה ארוכה כמובן שיש הרבה מה לתקן, יש הרבה מועמדים עם הרבה רצון טוב. כולם אהובים וכולם ברורים.
ברם שכחנו שהרב הראשי הוא גם נשיא בית הדין הגדול, חבל שגם תפקיד זה נגרר לקלחת ועלינו להיזהר מאד שלתפקיד זה לא ייבחר אדם לפי יכולתו לגייס תמיכה פוליטית.
בית הדין הגדול הוא אחד ההישגים הגדולים של מדינת ישראל, מוסד רבני מפואר שגדולי ישראל מכל החוגים ישבו בו, וב"ה הוא עדין שומר על רמתו, כבודו, יוקרתו וייחודו.
במוסד כזה גם אם רוצים לעשות שינויים הרי שיש לעשותם בהדרגה וברגישות רבה, הועדה למינוי דיינים היא הכלי לעשות שינויים הדרגתיים בבתי הדין. אסור שהשינוי יבוא מתוך לחץ פוליטי, בע"ה יתמנו דיינים גדולי תורה הקשובים לצורכי הציבור והם יעשו את המוטל עליהם. בהנהלת בתי הדין גם היום יושב נציג גדול בתורה היודע היטב את הערכים להם אנו מייחלים.
ראו איזה כבוד יש לבית המשפט העליון, הבחירה נעשית בחדרי חדרים, מקפידים לבחור רק אנשים שראויים (גם אם השקפת העולם שלהם רחוקה מאד משלנו) והנשיא נבחר לפי הותק וממשיך בתפקידו עד לפרישה. לא זכור שופט וכ"ש נשיא בית משפט שהיה צריך לעבור את התהליך שעוברים עתה כל המועמדים ולא תהא כוהנת כפונדקאית.
נוסף על כך ראויה מערכת בתי הדין שיעמוד בראשה אדם במשרה מלאה שאינו נתון ראשו ורובו בעסקי הרבנות השונים, עובדה זו כשלעצמה ודאי תביא ברכה למערכת.
לפיכך אני מציע להפריד בחקיקה את תפקיד נשיא בית הדין מתפקיד הרב הראשי, ולמנות לכך את הדיין הוותיק ביותר. נדמה לי שאין בכך פגיעה בשום מועמד וטוב יעשו כל המועמדים אם יתמכו בהצעה זו. ויתקיים בנו במהרה ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועציך כבתחילה.
הכותב הינו ראש הכולל בישיבת הר עציון וראש ישיבת ההסדר בקרית גת