ישנו סיפור ידוע על ר' אריה לוין שפגש אדם שאיננו חובש כיפה וחיבק אותו ואמר לו שהוא נמוך קומה ולכן הוא מסתכל רק על הלב יפה ונכון לא רק במובן הצר של חבישת כיפה כשלעצמה, אלא במובן רחב יותר.
כולנו מחפשים תמיד לא רק את הכיפה אלא גם את סוג הכיפה.הסרוגה או שחורה,גדולה או קטנה , סרוגה שחורה או לבנה ועד ועוד. כי המראה החיצוני גורם לנו לקטלג אנשים עוד לפני שאנחנו מכירים אותם לעומק. זה דבר טבעי שקשה מאוד לשינוי.
סוד ידוע הוא כי אסור לשפוט אנשים לפי המגזר ממנו הם באים, כי אסור לשפוט אנשים לפי המראה החיצוני שלהם. אני גם לא אחדש אם אומר שיש אנשים טובים בכל מקום צריך רק לראות אותם ולדבר איתם. החברה הציונית דתית נוצרה מתוך ראיה אידיאולוגית מסוימת אולם ככל שהתבגרה וגדלה הפכה יותר לתופעה חברתית שאיננה משקפת בהכרח תפיסת עולם מגובשת.
כל מי שעיניו בראשו יכול לראות כי ישנו מגוון עצום של דעות ואמונות, של רמת הקפדה ומחויבות למצוות בדרגות שונות ולמרות זאת כולם מגדירים את עצמם כחלק מהציבור הציוני דתי. (איננו זקוקים לסקרים בכדי לראות זאת).
מן הצד השני, ישנם רבים שאינם רואים את עצמם משתייכים למחנה זה מבחינה חברתית ולמרות זאת הם מאמינים בערכים הבסיסיים של הציונות הדתית בחיבור שבין תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, כמקשה אחת שאיננה נתנת להפרדה. אנשים כאלה נמצאים גם בחברה החרדית וגם בחברה הכללית. למרות זאת, ישנם הרבה מאוד מחלוקות וסטיגמות, הנובעות ממבט מגזרי שחוסם את האנשים מן המגזרים השונים להתחבר זה לזה. הבעיה מתחילה מכך שכל אחד מאתנו מרגיש שהוא חלק מהמגזר, שהוא מייצג את המגזר, שאם קורה משהו טוב במגזר אז הוא שותף, שאם קורה משהו רע אז הוא שותף. למה? כי זה קורה במגזר.
כל זמן שלא נדע לצאת מהמגזריות ולהתחבר לכלל ישראל ללא מחיצות, נמשיך להנציח את המחלוקת ואת הפירוד.
ימי הסליחות ותקופת החגים הם הזדמנות גדולה לתיקון. בימים אלו הלבבות נפתחים, בתי הכנסת נפתחים ומגיעים אליהם רבים שאינם מגיעים בכל השנה. אם הם ירגישו בבית, אם הם ירגישו שבית הכנסת הוא גם שלהם-הם יגיעו גם במהלך השנה. לפני כמה שנים יזם ידידי אורי אורבך ז"ל מיזם של הנגשת בתי הכנסת לציבור הכללי וקרא לו "להרגיש בבית". בכדי שזה יקרה אנחנו צריכים להתבונן פנימה אל תוך הלב שלנו ולהחליט שאנחנו מפסיקים לחשוב מגזרית. כי בית הכנסת הוא מקום כינוס לכולם, לכל כנסת ישראל. אם אנחנו נחשוב כך באמת, נקרין זאת באמת ואזי גם השכן, או החבר שלנו ירגיש זאת " כמים הפנים לפנים כן לב האדם...".
ברור שזה לא קל, כי מה טבעי יותר מלחשוב מגזרית...אבל זה הכרחי אם אנחנו רוצים ליצור תחושה אמיתית של אחדות, כדי שכולם ירגישו בבית. בזמן האחרון אנחנו עדים לתופעה אצלנו בקהילה שיותר ויותר אנשים המגיעים לפעילות הקהילתית באים מציבור שאיננו חלק "מהמגזר" אנחנו שמחים על כך כי באמת ישנה היום פתיחות גדולה ורצון גדול בחלק חלקים רחבים בחברה לשבור את חומות המגזריות. נפתח את הלבבות ונראה איך החומות נופלות. כי "לב טוב" היא התכונה הבסיסית שממנה נובע הכל.(אבות פרק ב).
הכותב הוא רב גרעין קרן קהילות מעלה אדומים