בימים הקרובים נציין שנה להירצחם של בני הזוג המופלאים הרב איתם שמעון ונעמה הנקין הי"ד, רצח שפתח את גל הטרור שעדיין לא פסק.
בחייו, לא זכיתי להיכרות מעמיקה עם הרב איתם. ועם זאת, המעט שהכרתי הספיק כדי ליצור בלבי דמות מופת שעוררה אצלי קנאת סופרים ורצון ללכת בדרכיה. הוא שיקף עבורי את הרמה התורנית הגבוהה שניתן להגיע אליה בדורנו בתוך שנים ספורות של לימוד תורה, ועוד בחייו היתה דמותו צפה ועולה תדיר במחשבתי, כשעסקתי בבניין השאיפות התורניות שלי. במיוחד אהבְתי והערכְתי את הסגנון הענייני שהוא הצטיין בו, וגם כשעסק בסוגיות טעונות הקפיד שלא לערב בכתיבתו שיקולים זרים. ניכר היה בו שהוא חוקר בלי להניח את המסקנה מראש, ובין במחקריו ההלכתיים בין במחקריו ההיסטוריים והביוגרפיים קיימת הגינות מרשימה והתאמה בין הראיות העולות במהלך המחקר ובין המסקנות.
זכה הרב איתם ולמרות גילו הצעיר (בן 31 במותו) הוא הטביע חותם לטובה בשלושת המגזרים בישראל: החרדי, הדתי והחילוני. בשלושתם נלמדו כתביו בהערכה רבה, בשלושתם היו לו ידידים ומכותבים לא מעטים, ובשלושתם היה מעורב באופן יום-יומי. בשלושתם גם ספדו לו והלכו אחר מיטתו. וזאת לא מתוך זהות מטושטשת וחסרת עמוד שדרה, אלא בדיוק להיפך - מתוך זהות מבוססת היטב, נטועה בשורשים ומתוך כך מפיקה פירות ברוכים שהרבים צריכים להם. לא מתוך התנהלות מתגוננת ומתרפסת בפני הכול, אלא בדיוק להיפך - מתוך עצמאות מחשבתית ותעוזה הלכתית ומחקרית. לא מתוך החזקה במשרה ציבורית שמטבעה יוצרת קשר יום-יומי עם כל גווני הציבור, אלא בדיוק להיפך - בחור צעיר וצנוע שהתקיים בו מאמר חז"ל: "כל העוסק בתורה מבפנים, תורתו מכרזת עליו מבחוץ" (מו"ק טז, ב).
הרב איתם מעמיד בפנינו אתגר, להמשיך את דרכו הנאדרה: להתגדל בתורה בעיון ובבקיאות, להאמין שבכוחנו לחדש ולהוסיף תוספת של ממש על כל התורה שנכתבה עד היום, ללמוד לימוד המביא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, להוקיר ולחקור את קורותיהם ופועלם של חכמי ישראל מתוך יראת שמים טהורה ולא להסתפק בקריאת ספרות פופולרית בנושא, לבקש את האמת ללא משוא פנים אך בנועם, לחיות חיים של יצירה, ולקדש שם שמים בכל הליכותינו. יהי זכרו ברוך.
הכותב הינו רב בישיבת 'תורת החיים'
(מתוך מאמר העוסק במשנתו של הרב איתם הי"ד, ועתיד להתפרסם בע"ה בגיליון הקרוב של כתב העת 'אסיף')